הודעת הממשלה בנושא הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי וחילופי האיגרות עם אש“ף, 21 בספטמבר 1993
כבוד נשיא המדינה, אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, על שולחן הכנסת הניחה היום הממשלה את הצהרת העקרונות על הסדרי הביניים של ממשל עצמי לפלסטינים בשטחים, וכן את המכתבים שהוחלפו בין ישראל לאש”ף, וסדר-היום למשא-ומתן בין ישראל לבין ירדן. בפני חברי הבית הונחו כל המסמכים הנוגעים לעניין, ואין כל הסכם סודי נוסף. הכול גלוי ועל השולחן. הממשלה תבקש את אישורה של הכנסת, ותראה בהחלטת הכנסת משום הבעת אמון במשלה ובהחלטותיה.
כנסת נכדה, בעוד שלושה ימים יתעטף כל יהודי בכל אתר בקדושת יום הכיפורים, בבוא יום חשבון הנפש הלאומי והאישי. לעת ערב, בשעת נעילה, יאמרו מיליוני יהודים בכל פינה, מקזבלנקה עד ובואנוס-איירס ועד מלבורן וקריית-שמונה: “פתח לנו שער בעת נעילת שער, כי פנה יום”. ממשלת ישראל מאמינה היום, כי בשנה הבאה עלינו לטובה נפתח שער, שער של שלום, שער של ברכה. וכבר נאמר: “שים שלום, טובה וברכה, חיים, חן וחסד, צדקה ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך”. ערב יום הכיפורים התשנ”ד מגישה ממשלת ישראל לעם ישראל סיכוי לשלום, ואולי לסופם של המלחמות, האלימות והטרור. בתפילת הימים הנוראים אומרים גם: “מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו, מי במים, מי באש, מי בחרב”. ביום מר זה, לפני עשרים שנה, חשנו על עצמנו ועל בשרנו “מי באש, מי בחרב” . כולנו, דתיים וחילוניים, שמאל וימין, יהודים ולא-יהודים אזרחי ישראל, חווינו את אחת השעות הקשות ביותר בקורותינו כמדינה. בחולות החווה הסינית בסיני, במצוקי החרמון ברמת-הגולן, בלמו בגופם חיילי צה”ל, בסדיר ובמילואים, מהטובים שבבנינו, את נחשולי הטנקים וטורי החיילים שאיימו על קיומנו. בקרב נגד הצבא המצרי, נגד הצבא הסורי, בהגנה על חיינו ועל בתינו, נפלו 2,569 מחיילי צה”ל וממפקדיו. גם היום, עשרים שנה אחרי, אנו כואבים את מותם של היקרים לנו ואנו שותפים לצערן של המשפחות השכולות, שהשנים שחולפות אינן מקהות את כאבן ואינן מרפאות את שברי אסונן. בפרוס יום הכיפורים, לבנו איתן, וכך יהי תמיד.
כנסת נכבדה, מלחמת יום הכיפורים לימדה אותנו, ולהבדיל, גם את אויבינו, את מגבלות הכוח הצבאי – וגם את האפשרויות הגלומות בפתרון המדיני. אחרי חתימת הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה, אחרי חתימת הסדר הביניים עם מצרים, אחרי פינו כוחות צה”ל מתוככי מצרים ומלבה של סוריה, ידענו, ואנו יודעים עד היום הזה, שנים ארוכות של שקט ושלווה בשני מוקדים אלה של אש ומלחמה. הודות לנחישותו וליוזמתו של ראש הממשלה מנחם בגין, זיכרונו לברכה – ויושב כאן כבוד נשיא המדינה, שהיה שותף מלא – חתמה ממשלת ישראל על חוזה שלום ראשון וחשוב מאין כמוהו עם מצרים, ואילו בגבול המשותף לסוריה ולישראל שוררים כבר כעשרים שנה שקט וביטחון, שמהם נהנית אוכלוסיית רמת- הגולן.
אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, כבר מאה שנה ויותר אנו מבקשים לבנות לנו בית במקום היחיד עלי אדמות שהיה ויהיה ביתנו, כאן בארץ-ישראל. כבר מאה שנים ויותר אנו מבקשים לחיות כאן בשלום ובשלווה, לטעת עץ, לסלול דרך. כבר מאה שנים ויותר אנו רוצים בשכנות טובה עם הסובבים אותנו, בחיים ללא פחד ומורא. כבר מאה שנים ויותר אנו חולמים ולוחמים. במאה שנות התיישבות ידעה האדמה הזאת סבל רב, ודם. אנו, שחזרנו הביתה אחרי גלות שנות אלפיים, אחרי שואה ששלחה אל הכבשנים את מיטב העם היהודי, אנו, שחיפשנו מרגוע אחרי הסערה, מקום להניח בו את ראשינו, אנו הושטנו יד לשכנים, וזו נדחתה פעם אחר פעם, פעם אחר פעם. ונפשנו לא עייפה מלבקש את השלום.
את דרך חיינו בארץ המיוסרת הזו ליווי מטחי ירי, מוקשים ורימונים. אנו נטענו והם עקרו, אנו בנינו והם הרסו, אנו הגנו – הם תקפו. כמעט יום-יום קברנו את מתינו. מאה שנות מלחמה וטרור פגעו בנו, אך לא פגעו בחלום. מאה שנים חלמנו שלום.
כנסת נכבדה, ממשלה זו, שנכנסה לתפקידה לפני שנה ומעלה, החליטה לנסות לשים קץ למעגל המלחמה והטרור, לנסות לבנות עולם חדש במדינה, בבית, במשפחה, שלא ידעו אפילו שנה אחת, חודש אחד בחייהם שבו לא בכו אמהות על בניהן. ממשלה זו החליטה לנסות לשים קץ לשנאה, כדי שילדינו ונכדינו לא יחוו עוד את המחיר הכואב של המלחמות, הטרור והאלימות. ממשלה זו החליטה לדאוג לחייהם ולביטחונם, להקהות את הכאב והזיכרונות הקשים, להתפלל ולקוות לשלום.
אמרנו ביום הצגת הממשלה בכנסת, לפני כשנה: “ממשלה זו נחושה בדעתה לאמץ כל כוח, להבקיע כל דרך, לעשות את כל הדרוש, האפשרי ומעבר לכך – למען הביטחון הלאומי והאישי, למען שלום ומניעת מלחמה”. אמרנו אז: “בדרך שבה אנו הולכים ייערמו מכשולים, יפרצו משברים, תהיינה אכזבות, דמעות וכאב. אולם אחרי כל אלה… אחרי שנעבור בדרך הזאת, תהיה לנו מדינה חזקה, מדינה טובה, מדינה שבה כולנו שותפים למאמץ הגדול וגאים להיות אזרחיה”. אמרנו אז: “מאחדת את הממשלה החדשה תחושה הנטועה בימים אלה בתוך העם, שזוהי שעת רצון, שעה של אפשרויות והזדמנויות גדולות, ונעשה הכל כדי שלא להחמיץ אותן”. אמרנו אז: “חובתנו לעצמנו ולבנינו היא לראות את העולם החדש כפי שהוא עכשיו, לבחון את הסכנות, לבדוק את הסיכויים ולעשות הכול כדי שמדינת ישראל תשתלב בעולם המשנה פניו. עלינו להיחלץ מתחושת הבידוד שאחזה בנו כמעט יובל שנים. עלינו להצטרף למסע השלום, הפיוס ושיתוף הפעולה הבינלאומי הדוהר בימים אלה על פני הגלובוס כולו, שאם לא כן נשאר אחרונים ובדדים בתחנה”. אמרנו אז: “הממשלה החדשה שמה לה כמטרה מרכזית לקדם את עשיית השלום ולפתוח בצעדים נמרצים כדי להוליך לסיומו של הסכסוך הערבי-הישראלי. נעשה זאת על בסיס של הכרת מדינות ערב והפלסטינים בישראל כמדינה ריבונית ובזכותה לחיות בשלום ובביטחון. אנו מאמינים בכל לב שהדבר הוא אפשרי, שהוא הכרחי , שהוא יבוא”. אמרנו אז, חברי הכנסת, את הדברים הבאים: ” הממשלה תציע למדינות ערב ולפלסטינים להמשיך בדיונים על השלום על-פי המתכונת שגובשה בוועידת מדריד. כצעד ראשון בדרך לפתרון הקבע נדון בהחלת האוטונומיה על יהודה, שומרון וחבל-עזה. אין בכוונתנו לאבד זמן יקר. בתוך זמן קצר נפתח ונמשיך בשיחות כדי להקטין את להבת האיבה בין הפלסטינים לבין מדינת ישראל”. ועוד אמרנו ביום הצגת הממשלה: “קיומם של דיונים אלה בנושא זה מעורר דאגה בלבם של אלה מתוכנו אשר בחרו להתיישב ביהודה, שומרון ובחבל-עזה.
הריני להודיעכם כי הממשלה, באמצעות צה”ל וכוחות הביטחון האחרים, תהיה אחראית לביטחונם ולרווחתם דל התושבים באזורים אלה”. ולעניין ירושלים אמרנו: ” ממשלה זו כמו כל קודמותיה, מאמינה כי אין חילוקי דעות בבית הזה בדבר נצחיותה של ירושלים כבירת ישראל. ירושלים השלמה והמאוחדת אינה עומדת למיקוח, היא הייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראלית, מוקד לגעגועיו ולחלומותיו של כל יהודי”.
חברי הכנסת, לפני 14 חודשים הצגנו שטר לפירעון בפני חברי הכנסת, בפני ציבור הבוחרים, בפני עם ישראל: הבטחנו לנסות ולהביא שלום לארץ. בתקופה שחלפה מאז לא סגרנו שום דלת, לא החמצנו שום הזדמנות, חיפשנו כל סדק ורמז, לא מנענו שום סיכוי להגיע לשלום, להסדרי ביניים, שיאפשרו חיים נורמאליים לשני העמים בארץ הזו. ניהלנו משא-ומתן עם משלחות סוריה, לבנון, ירדן והפלסטינים. במהלך המשא-ומתן – למען האמת, מתחילתו – התברר כי הכתובת האחת והיחידה להחלטות המשלחת היא מטה אש”ף בתוניסיה. אפשר היה לנהוג כבת-יענה, אפשר היה לעשות שקר בנפשנו, אפשר היה לטמון ראשנו בחול, אפשר היה לרמות את עצמנו ולטעון שפייסל חוסייני וחנאן עשראווי ואחרים מייצגים את תושבי השטחים ואין אנו יודעים ואין אנו רוצים לדעת מי עומד מאחוריהם. החלטנו שלא לנהוג כך. ידענו היטב מי עמד מאחוריהם. יודעים זאת היטב גם תושבי מדינת ישראל. ואין לנו שום עניין ורצון לכחד: זה ארגון טרור וחבלה אשר לא ידע רחמים, ארגון ששילח בנו את רוצחי הילדים באביבים, במעלות, את היורים באורחי מלון “סבוי” בתל אביב, את הפוגעים בחפים מפשע באוטובוס הדמים בכביש החוף, במאות פעולות טרור, רצח וחבלה. ידי הארגון הזה שפכו דם מאות יקרים לנו, את דמם של בני משפחתה של סמדר הרן בנהריה, את דמם של עפרה וטל, בני משפחתו של אייבי מוזס מאלפי-מנשה, את דמם של נקיים שכל אשמתם הייתה שהם היו יהודים.
חברי הכנסת, אין אנו יכולים לבחור את שכנינו ולא את אויבינו, גם לא האכזריים ביותר שבהם. אין לנו אלא מה שיש – אש”ף שנלחם בנו ואנו נלחמנו נגדו.
היום, איתו אנו מחפשים דרך לשלום. אנו יכולים לנעול כל דלת, לקטוע כל ניסיון לשלום. אנו רשאים, מוסרית, שלא לשבת ליד שולחן דיונים עם אש”ף, שלא ללחוץ את יד למי שידו החזיקה סכין, שלא ללחוץ יד למי שידו לחצה על ההדק. כוחנו היה עמנו לדחות בשאט-נפש הצעות מאש”ף ואז להיות שותפים מאונס להמשך המעגל אשר בו נאלצנו לחיות עד עכשיו – מלחמה, טרור ואלימות. אבל בחרנו בדרך האחרת, זו הנותנת סיכוי, הנותנת תקווה. החלטנו להכיר באש”ף כנציג העם הפלסטיני למשא-ומתן במסגרת שיחות השלום. ידענו ואנו יודעים גם היום כמה כבדים מטעני העבר. עשינו זאת רק לאחר שבמכתבים אל ראש הממשלה נטל אש”ף על עצמו את ההתחייבויות הבאות: הכרה בזכות קיומה של ישראל לחיות בשלום ובביטחון; ליישב כל מחלוקת בעתיד בדרכי שלום ובמשא ומתן; הוא התחייב לגנות ולהפסיק את הטרור והאלימות בישראל, בשטחים ובכל מקום אחר. אני רוצה לדווח: מאז חתימת ההסכמים, אש”ף לא ביצע אף לא פיגוע טרור אחד. הוא התחייב לאכוף על חבריו את הפסקת הטרור והאלימות ולהעמיד לדין את מפירי ההתחייבויות. הוא התחייב לראות כבטלים את סעיפי האמנה הפלסטינית שסותרים את זכות קיומה של ישראל ואת תהליך השלום, ולהביא לביטולם הפורמאלי במשרד המתאים. בוושינגטון חתם שר החוץ, שמעון פרס, בשם ממשלת ישראל, על הסכם הצהרת העקרונות לתקופת הביניים בלבד. בהסכם זה, שבו יאופשר לפלסטינים לנהל את חייהם, הובטחו מבחינתה של ישראל הנושאים הבאים: ירושלים המאוחדת נשארת בשלטון ישראל, ואין לגוף שינהל את חיי הפלסטינים בשטחים כל סמכות לגביה. הישובים הישראלים ביש”ע יישארו תחת שלטון ישראלי ללא כל שינוי במעמדם. סמכות המועצה הפלסטינית לא תחול על שום ישראלי בשטחי יהודה, שומרון ועזה. צה”ל ימשיך לשאת באחריות הכוללת לביטחון הישובים הישראלים בשטחים, לביטחונו של כל ישראלי בעת הימצאו בשטחים ולביטחון החוץ, כלומר: הגנה על קווי העימות הנוכחיים לאורך הירדן וגבול מצרים. צה”ל יתפרס בהתאם למשימות אלה בכל שטחי יהודה, שומרון וחבל-עזה.
כל הנושאים הקשורים לפתרון הקבע יושארו למשא-ומתן שיחל שנתיים לאחר המועד שנקבע בהסכם, תוך שמירת חופש לממשלת ישראל לקבוע עמדותיה באשר לדמות פתרון הקבע. כלומר, הצהרת העקרונות משאירה לנו את כל האופציות פתוחות בתחום זה.
יוקדם מימוש ההסכם לתקופת הביניים בעזה ובירחו לכינון המועצה הפלסטינית הנבחרת, שתנהל את חיי הפלסטינים בשטחי יש”ע. כינון המועצה ייעשה רק לאחר שיוסכם בינינו לבין הפלסטינים על מבנה, הרכבה ותפקידיה. היעד לקיום הבחירות הוא תשעה חודשים מכניסת הסכם הצהרת העקרונות לתוקף. ישראל תראה בשלב של עזה ויריחו תחילה מעין מבחן ליכולת הפלסטינים למימוש הסכם הצהרת העקרונות.
בוושינגטון, בשבוע שעבר, אמרתי, ואני מבקש לחזור כאן על הדברים האלה: “נגזר עלינו ועל הפלסטינים לחיות במשותף על אותה כברת אדמה, באותה ארץ. אנו החיילים שחזרנו משדות הקרב חמוצי בגדים מדם, אנו שראינו את בני משפחותינו וחברינו הטובים ביותר מתים לפנינו, אנו שהולכים אל ההלוויות ומתקשים להישיר מבט אל עיני ההורים והיתומים, אנו שבאנו מארץ שבה הורים קוברים את ילדיהם, אנו שלחמנו בכם, הפלסטינים, אומרים לכם היום בקול צלול: די לדמעות ולדם. די. אני בנו שנאה כלפיכם, אין אנו תאבי נקמה. אנו, כמוכם, אנשים שרוצים לבנות בית, לטעת עץ, לאהוב, ולחיות לצדכם, בכבוד, באהדה, כבני אדם, כבני חורין. אנו נותנים היום סיכוי לשלום ואומרים לכם בקול צלול: עד כאן, לא עוד”. אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, אין לנו שום כוונה או רצון להסתיר את האמת מפני חברי הכנסת והעם בישראל: בצד היתרונות הגדולים, השלום הצפוי, טמונים לנו גם סיכונים. עינינו לא טחו מראות את הסיכונים, ואנו נעשה את כל הדרוש להפחית אותם למינימום. עם זאת, אנו סבורים כי הסיכונים מחושבים ואין בהם כדי לפגוע בביטחונה ובקיומה של מדינת ישראל, יותר מכל תחום אחר. בכל מקרה, כוחו של צה”ל, הטוב שבצבאות העולם, עומד לרשותנו אם וכאשר נגיע, חלילה, לשעת מבחן.
פנינו היום אל הסיכויים הטובים, אל ימים ללא דאגה ולילות ללא חרדה, או כלכלה צומחת וחברה שאינה יודעת מחסור. אם וכאשר יגיע לכאן השלום, שאנו כה רוצים בו, ישתנו חיינו מן הקצה אל הקצה. לא נחיה עוד על חרבנו.
על ספה של שנה חדשה, אחרי מאה שנות אלימות וטרור, אחרי מלחמות וסבל, יש סיכוי גדול היום לפרק חדש בתולדות מדינת ישראל, יש תקווה לחדול מן הדמעות. נפתחים בפנינו אופקים חדשים בכלכלה, בחברה, אך מעל לכול אני רוצה לומר לכם: זהו ניצחונה של הציונות, זו שזוכה להכרה גם מאויביה המושבעים והמרים ביותר. יש סיכוי שנזכה ליחסי שכנות טובה, לסופו של השכול אשר פקד את בתינו, לקצן של המלחמות.
אני קורא לכל חברי הבית לתת לנו הזדמנות למצות את הסיכוי הגדול הזה.
חברי הכנסת, תנו לשמש לעלות.
שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל ולכל בית ישראל.
