נשיא פולין, סגן נשיא ארצות הברית, לוחמי גטו ורשה, אזרחי פולין, אזרחי מדינת ישראל, בני העם היהודי באשר הם, אורחים נכבדים,

 באנו היום מירושלים, בירתה הנצחית של מדינת ישראל, באנו מירושלים, עיר הנביאים והשלום, כדי לחלוק כבוד לנופלים – ולהצדיע לגבורתם של המעטים אשר בודדים מהם נותרו בחיים. 

כאן, בקילומטר הרבוע הזה, עמד גטו וארשה, שריד ל -800  אלף היהודים שגרו בעיר הזאת – והעיר ריקה. איפה הסופרים? היכן הרבנים? הרופאים? המוזיקאים? איפה “עמך”? והיכן הילדים? איפה יאנוש קורצ’אק? 

אדמה חרוכה ועם חרוך. עמי איננו עוד.

 כאן ובגטאות האחרים הם לחמו ללא סיכוי להביס את הנאצים. הם לחמו מעל גגות הבתים ומתוך תעלות הביוב, המרתפים והחצרות, מאחורי קירות קורסים וחדרים עולים באש – אך לא היה להם שום סיכוי. למרות זאת, הם ניצחו. 

בהיסטוריה האנושית יישארו מורדי הגטו וייזכרו כשומרי גחלת הכבוד. כבודם היה הנכס האחרון של אלף שנות יהדות פולין שאוכלו בלהבות –  וכבודם לא אבד.

 אצל העם היהודי הם כתובים לעולם במגילת העצב והאש. 

קמנו מאפר הקורבנות ואנו ממשיכים. גבורתם של לוחמי הגטאות הייתה לאבן-פינה בהקמת מדינת ישראל. אנו ממשיכים מאותו מקום, מאותן שעות כואבות, מאותם רגעים אחרונים, שבהם חדלו לפעום לבותיהם של מיליוני יהודים ורבים אחרים. 

אנו מיצוי תקוותם וחלומם האחרון של ששת המיליונים –  שאינם. 

באנו לומר לכם ולעצמנו, שגם אם במקום הזה, בגטו וארשה, בגד בנו האדם, גם אם נכזבה אז אמונתנו בבני-אנוש, אנו מאמינים – ונוסיף להאמין – ברוחו של המין האנושי. אנו עדיין מאמינים  שאנשים –  ומדינות –  יכולים להשתנות ולהיות לאחרים, כדברי קדמונינו, מתוך “לב חדש ורוח חדשה”. 

חמישים שנה אחרי, עדיין אנו מסרבים להאמין. המוח עדיין אינו קולט. הלב עדיין רותח. אך אין בנו שאיפת נקם. חמישים שנה אחרי, אנו מאמינים שכל עם חייב לעשות את חשבונו ההיסטורי, ולרבים מעמי העולם יש חוב כבד לחשבוננו ההיסטורי. עמים חייבים לבחון את עברם, להפיק את לקחיהם. היו שהאמינו כי עם מפלת הנאצים אבדה הגזענות מן העולם. אין זה נכון. חמישים שנה אחרי כישלונו של היטלר, קמים לו יורשים בפינות שונות בעולם. המסוכנים שבהם הם אלה שקוראים להשמיד את ישראל ומצדיקים קריאתם במניעים דתיים. אבל ימי חוסר האונים של היהודים חלפו לעולם. אנחנו, כמדינה יהודית, נגן על כל יהודי ונשמש מקלט ליהודים מכל מקום. על אחת האנדרטאות לשואה בפולין נכתב: “יהי אסוננו אזהרה לכם”. חובת העולם כולו להפיק לקחים מהשואה, ואוי למי שמתכחש לה. באחרונה מתרבים המכחישים, ועל כך נאמר שהנאצים לקחו מהיהודים את חייהם – ומכחישי השואה מנסים לקחת מהם את מותם. יהי  אפוא אסוננו הנורא – השמדת שליש מעמנו – תמרור אזהרה לעולם כולו. 

באנו לכאן הערב, כדי להדק ידידות עם העם הפולני, שהיו בתוכו גם כאלה אשר הושיטו יד ולא עמדו מנגד כאשר אפלה ירדה על אירופה. באנו לחלוק כבוד לאותם בני העם הפולני שניסו בשארית כוחותיהם הדלים ובסיכון חייהם להכות בחיה הנאצית. 

איתי, בכיכר הזו, עומדים כאן הערב מיליוני אזרחים של מדינת ישראל ומיליונים מבני העם היהודי, ואין אנו שוכחים ומתקשים לסלוח. לכל מקום שאנו הולכים, הולך עמנו זיכרון השואה. מכוח תודעת אשר אבד לנו בשואה, מתוך אמונה לעתיד טוב יותר, אני עומד כאן ואיתי מיליונים של בני אדם חופשיים, אשר ודאי מצטרפים לקריאתי הערב, כאן בוארשה, במקום שחרב הגטו: די לאלימות, די למלחמות. 

ותרשו לי לסיים בתפילה שהייתה תפילתם האחרונה של המיליונים שנספו בשואה: “שמע ישראל ה’ אלוהינו ה’ אחד”.