תשובה להצעות לסדר היום, הכנסת, 9 בספטמבר 1992
אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, גם אני רוצה להצטרף לברכה לחבר הכנסת אורי אור, מפקד, לוחם שלחם במלחמת יום-הכיפורים כמפקד חטיבת שריון ברמת הגולן והיה בין אלה שעצרו את הסורים באחד הקרבות הקשים, שהבטיחו שאכן מלחמת יום הכיפורים, אשר נפתחה בהפתעה, תסתיים כפי שהסתיימה. אני מאחל לו שדווקא בהיותו לוחם, לוחם מעולה שעבר לחיים הפוליטיים, יוכל לתרום במערכות הכנסת לקידום השלום והביטחון למדינת ישראל. לא אסתיר דבר. כוונת הממשלה, שיש לי הזכות והכבוד לעמוד בראשה, היא אכן למצות את הסיכויים, והסיכויים גדולים, לקידום עשיית השלום עם מדינות ערב ועם התושבים הפלסטינים בשטחי יהודה, שומרון ועזה; לעשות זאת תוך שמירת הביטחון.
בעיני יש לשלום מרכיב חשוב כגורם המבטיח את ביטחונה של מדינת ישראל. שלום שאין עמו ביטחון אין לו משמעות בעיני. אבל שלום אמיתי מגדיל את ביטחונה של מדינת ישראל, מאפשר לה להתמקד במשימות המרכזיות שהתנועה הציונית שמה לה כיעד בשיבת ציון השלישית. הממשלה הזאת אכן משתמשת במסגרת שקמה ע”י הממשלה הקודמת – כוונתי למסגרת ועידת מדריד, הוועדות השונות, דרכי המשא-ומתן – אבל בשוני משמעותי אחד: הממשלה הקודמת יצרה את הכלים שלא כדי להגיע לשלום. חבר הכנסת דוד לוי, שהיה אז שר החוץ, לא היה זה שניווט את מהלך המשא-ומתן. מי שעשה זאת אמר כנראה ברגע של אמת, מה הייתה כוונתו – להרוויח עשר שנים במשא ומתן. אין זאת כוונת הממשלה הנוכחית. הממשלה הנוכחית לא מתכוונת ואיננה רוצה לייבש את מסגרת מדריד, לרוקן אותה מתוכן. בכוונתה להשתמש בכלי הזה למצות את הסיכוי להגיע לשלום, שייתן ביטחון למדינת ישראל, אם במשא-ומתן לשלום עם סוריה ואם במשא-ומתן להסדר ביניים לתקופת מעבר. לצערי הרב, במכתב ההזמנה לוועידת מדריד לא קיים המושג אוטונומיה. קיים מושג אחר, אבל תוכנו, לפחות מבחינתה של ישראל, מעוגן במחויבותה הבינלאומית על פי הסכמי קמפ-דיווויד. כוונתנו אכן למצות את הסיכוי, לא מתוך הנחה שתמורת שלום נותנים הכל כשמדובר בסוריה, ודאי שלא לחזור על התקדים של השלום עם מצרים. הממשלה, שליחיה במשא-ומתן לשלום עם סוריה, דרשו שלום, שלום חוזי, והם מוכנים למה שמונח ביסוד המכתב שעל-פיו זומנה ועידת מדריד, גם על דעת הממשלה הקודמת, שהשלום מבוסס על החלטות 242 ו-338 של מועצת הביטחון. כבר אין משא-ומתן לשלום עם מצרים. לועידת מדריד באו כדי לנהל משא-ומתן עם לבנון, שכידוע אין איתה בעיה טריטוריאלית; קיים גבול שהוכר על-ידי כל ממשלות ישראל. עם סוריה הבעיה היא שלום, וגם, אולי, לפי הדרישה הערבית, טריטוריה. המשא-ומתן עם המשלחת הירדנית-הפלסטינית מתחלק לשני חלקים: חוזה שלום עם ירדן, שאיתה אין כמעט בעיה טריטוריאלית, ומשא-ומתן עם התושבים הפלסטינים של שטחי יהודה, שומרון ועזה, על כינון הסדר לשלטון עצמי בשטחים, אוטונומיה או כל שם אחר.
לכן, מי שבא למשא מתן לשם על בסיס החלטות 242 ו- 338 לא ידע למה הוא מסכים? אכן, יש פרשנויות שונות להחלטה 242 ולהחלטה 338. אבל לא שמעתי שמי שהולך למשא-ומתן לשלום עם סוריה ומקבל את ההחלטות האלה כבסיס לשלום איתה, יכול לפרש אותן כשלום תמורת שלום… הממשלה הזאת קיבלה מנדט מהעם על בסיס המצע. היא קיבלה רוב בכנסת על בסיס קווי היסוד, והיא איננה זקוקה לאסמכתאות. הצענו שלום לסוריה על בסיס החלטות 242 ו-338, שיש להן פרשנות שונה. מה היא הפרשנות שלנו, ברור לגמרי. כפי שאמרתי, לממשלה יש מנדט, היא תנהל את המשא-ומתן כדי להשיג שלום מלא ותשמור על נכסי הביטחון הטריטוריאליים במידה המרבית האפשרית. אמרתי שאנחנו לא זקוקים לאסמכתאות. אבל דווקא לאנשי הליכוד אני רוצה לקרוא ציטוט מדברי מי שהיה ראש הממשלה, בדיון על חוק הגולן: “מבחינה מדינית אני מכריז ליד כל חברי הממשלה שיושבים פה, שבו ברגע שנשיא סוריה יגיד שהוא מוכן לנהל משא-ומתן עם ישראל על חוזה שלום, בו ברגע יפתח המשא-ומתן על חוזה שלום עם ישראל, ושום דבר לא יעמוד בפנינו.” התחום השני, אנחנו מוכנים גם להסדרי הביניים, לא בהכרח טריטוריאליים, ויכולים להיות כאלה, לא פה אפרט אותם.
אני, כראש הממשלה, וחברי בממשלה רואים חשיבות ממדרגה ראשונה, לא רק לבוא לוושינגטון להצטלם אלא לנהל משא-ומתן לשלום עם סוריה. במשא-ומתן עם המשלחת הירדנית-פלסטינית, בערוץ הפלסטיני, הצגנו שני כיוונים שבהם אפשר ללכת ולהגיע לכינון האוטונומיה, אוטונומיה שתאפשר לתושבים הפלסטינים בשטחים לנהל את חייהם כאשר ישראל תשמור בידה את האחראיות לביטחון, את האחראיות לתושבים היהודים החיים בשטחים הללו ותקיים את השליטה ביחסי החוץ, וכן בנושאים אחרים.
בינתיים אנחנו מצויים בחילוקי דעות עמוקים עם סוריה, אבל יש תחילת הידברות, כשאנחנו מנסים לנווט את ההידברות עם המשלחת הפלסטינית ללב הבעיה – איך מקימים את הרשות לשלטון עצמי, את האוטונומיה, ופחות עוסקים בסימפטומים של המצב הנוכחי בטרם הגענו לפיתרון. אנו מקווים ומאמינים שניתן ואפשרי יהיה להגיע לאותו הסדר ביניים לתקופת מעבר, שיחזק את הדו-קיום בשלום, שיאפשר מציאת פיתרון קבע בהתאם ללוח הזמנים הקבוע בהסכמי קמפ-דיוויד שהועתק לכתב הזימון לוועידת מדריד. אנו רואים במשא-ומתן לשלום, ברצון להגיע לפיתרון הבעיות בינינו לבין מדינות ערב, בינינו לבין התושבים הפלסטינים בשטחים, יעד בעל חשיבות ממדרגה ראשונה לביטחונה, לעתידה, לשגשוגה ולפיתוחה של מדינת ישראל. לכן, כל דברי ההתקפה, התיאורים החמורים של השגת שלום, אינם מבהילים אותנו. אני זוכר כי מעל הדוכן הזה, כאשר הבאתי, כשר ביטחון, את החלטת ממשלת האחדות הלאומית על-פי הצעתי, להוציא את 15 אלף החיילים הישראלים שבוססו בבוץ הלבנוני – אילו תיאורי זוועה לא ניתנו כאן, מה יתרחש לכשנעזוב.
הממשלה, במדיניות השלום שלה, תמשיך לפעול כדי למצות את הסיכוי – ואני מאמין שהסיכוי קיים – לקידום עשיית השלום במסגרת המתכונת שנקבעה לוועידת מדריד ותוצאותיה בתכנים שונים שיבטיחו את השלום וישיגו את הביטחון למדינת ישראל.
אדוני היושב ראש, אני מבקש להעביר לדיון בוועדה את הצעת חבר הכנסת אורי אור. אני מבקש להוריד מסדר היום את הצעות חברי הכנסת דוד לוי, רחבעם זאבי ורפאל איתן.
