במחנה הריכוז זקסנהאוזן, 16 בספטמבר 1992
איתנו עומדים כאן, במחנה ריכוז ארור זה, מיליונים מבני העם היהודי ורבים רבים מבני עמים אחרים, אשר נחנקו בתאי הגזים, ועלו בעשן המשרפות, הלכו מארץ החיים ולא ידעו על מה ולמה. אנחנו עומדים כאן, מיליוני אזרחים של מדינת ישראל, ומיליונים מבני העם היהודי, ואין אנו שוכחים ואין אנו סולחים, ואת צלקות הפשע הנורא ביותר בהיסטוריה אנו נושאים עמנו עד דור אחרון. בכל חופן של אפר אנו ממשיכים לחפש את אחינו.
אנחנו עומדים כאן היום, כל בני החופש והתרבות בעולם כולו, עדין מתקשים לעכל את גודל הזוועה, את היקפה של תעשיית המוות שפעלה כאן בשעה האפלה ביותר בהיסטוריה. אנו כאן, בגרמניה המזרחית לשעבר, אשר התכחשה משך שנות-דור לאחריותה כלפיי העם היהודי. כאן התעלמו לחלוטין מהקורבנות היהודיים. אך האמת ההיסטורית חזקה מכל ההכחשות, וערב איחוד גרמניה עשתה זו את הצעד הראשון בדרך אל ההכרה באחריות. אנחנו עומדים כאן היום, בניהם ובני בניהם של אלה אשר רק הקירות הדוממים, והכבשנים, וגדרות התיל, שמעו את זעקותיהם וקריאותיהם לעזרה, והם איתנו כאן היום מתריסים כלפי עם ועולם: נולדנו לחיים חדשים, קמנו מאפר וקורבנות, ואנו ממשיכים את הדרך, בונים עם ומדינה מאותו מקום, מאותה שעה, מאותו רגע שבו חדלו לפעום לבותיהם של הקורבנות. מעשי המשרפות הציתו את עמוד האש שהתווה לנו דרך למדינה יהודית בארץ ישראל. כישראלים, כיהודים, כבני אדם, אנו מלאי תקווה. גם אם קורות הימים האלה אינם מיטיבים עם העולם כולו, אנו עדיין מאמינים ברוח האדם, אנו עדיין מאמינים שאנשים – ומדינות – יכולים לשנות ולהשתנות, ולהיות לאחרים. המשורר אברהם שלונסקי כותב: “כי הרוח בת הנצח, הצרורה בגוויל הספר, אש הרגע לא פגעה בה, גם בבגוד בה האדם”.
מכאן, מבין הקירות השותקים ששמעו את הזוועות, מהאדמה הספוגה בדם הנרצחים, אנו, הישראלים והיהודים, קוראים לכל בני החופש להושיט יד לסובלים בכל מקום ולגנות ולדכא כל ניסיון של החיה הניאו-נאצית להרים ראש. מותר לנו, אולי יותר מאחרים, לבוא בתביעות לחסל כל ניסיון לחזור אל הימים האפלים ההם. על אחת האנדרטאות לשואה בפולין נכתב: “יהי אסוננו אזהרה לכם”. ואני קורא לכם, הגרמנים: אל תהססו, כאן, בגרמניה, ובמדינות אחרות, לפעול נגד הניאו-נאצים. אנו עומדים כאן, אני עומד כאן, בשם אזרחי מדינת ישראל, שלא חדלו לבכות, כדי לזכור ולעולם לא לשכוח, ככתוב בסליחות לראש השנה: “ארץ אל תכסי דמם, ואל יהיה מקום לזעקתם”.
