הודעת ראש הממשלה על הסכם עם הפלסטינים למימוש הסכם עזה–יריחו, 

 11 במאי 1994

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, בעוד שלושה שבועות תציין מדינת ישראל מלאות עשרים ושבע שנים למלחמת ששת הימים. שנות דור חלפו מאז אותו בוקר של קיץ החמישה ביוני 1967. כאשר פקודת “סדין אדום” הניעה את המטוסים, את הטנקים ואת חיילי הרגלים במלחמת מגן צודקת, שהישגיה הצבאיים היו מן הגדולים בתולדות ישראל. בתום המלחמה, שבמהלכה נפלו 800 מטובי בנינו ובנותינו, חנו כוחות צה”ל על גדות תעלת סואץ, על גבול הירדן ובמרומי רמת-הגולן. נוהגים לומר שהכישלון הוא יתום ולניצחון יש שותפים רבים. לניצחון הגדול במלחמת ששת-הימים היו שותפים מאות אלפי חיילי צה”ל, וכל אחד מהם ראוי גם היום לתודה והוקרה, על שהדפו את סכנת הכיליון מפתח בתינו. שניים מן השותפים הבכירים לניצחון הגדול ולעיצוב דמותה של מדינת ישראל בשנים לאחר מכן היו חיים בר-לב ואהרון יריב. השבוע ליווינו אותם למנוחת עולמים. הרבה מן המשותף היה לחיים בר-לב ולאהרל’ה יריב: שניהם בני דור אחד, הדור שנאבק להקים מדינה – והדור שבנה אותה מהמסד. גם חיים בר-לב, גם אהרל’ה יריב, שירתו את המדינה בשעותיה הקשות – כחיילים, כמפקדים, כחברי כנסת, כשרים. תמיד עמדו לשירות הציבור כשליחיו. חיים בר-לב, רמטכ”ל מלחמת ההתשה, היה מן הטובים שבמפקדי צה”ל בכל הזמנים, והתגלה בגדולת מצביאותו לאורך מלחמת ההתשה וברגעים המרים במלחמת יום-הכיפורים. 

אהרל’ה יריב, קצין וג’נטלמן, שירת במלחמת ששת-הימים כראש אגף המודיעין. כרמטכ”ל, שהיה צרכן המודיעין באותם ימי מערכה, עלי להודות כי המודיעין היה מושלם ביותר, חלומו של כל מפקד, צה”ל ידע אז כמעט כל מה שצריך על צבאות ערב. הלוואי שכך יהיה תמיד. חלקו של המודיעין, ואהרל’ה יריב בראשו, היה מכריע בניצחון הגדול של ששת-הימים. 

אט אם פורשים חברינו מארץ החיים ואנו נפרדים מהם בכאב. הולך וכלה מן הארץ דור אשר בהיסטוריה המפוארת של המדינה ייחקק על לוחותיו התואר: “בוני מדינת ישראל וכוח המגן שלה”. זו הייתה – ועדיין – זכות גדולה להיות בחבורה הלא-גדולה הזו- שחיים בר-לב ואהרל’ה יריב היו מבכירי בניה, שעליהם ועל שכמותם כתב נתן אלתרמן: “הם נשאו את עמם עלי שכם” בשמכם, חברי הכנסת, בשם הממשלה נעביר תנחומינו למשפחות בר-לב ויריב. 

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, כמחצית מתושבי מדינת ישראל היום לא היו עמנו במלחמת ששת-הימים, והם נולדו או עלו ארצה למפה חדשה ששורטטה על-ידי חיילי צה”ל במלחמה וליחסים חדשים עם הפלסטינים, ארצות ערב ומדינות העולם, בעקבות תוצאותיה של אותה המלחמה. בתום מלחמת ששת-הימים הוצבו קווי ההגנה של ישראל לאורך תעלת סואץ, ברמת הגולן ולארוך נהר הירדן. במסגרת ממשל צבאי אנו אחראים גם היום לניהול חייהם של מיליון ושמונה מאות אלף אזרחים פלסטינים, אשר מעולם לא רצו בשליטתנו, ועשו כל אשר לאל ידם כדי לפגוע בנו. עשרים-ושבע שנים שלטנו בעם אחר. השתדלנו לספק את מחסורו. ניהלנו את חייו – וביקשנו לשמור על חיינו. כל ממשלות ישראל, הן של המערך ומפלגת העבודה והן של הליכוד, לא מצאו לנכון במשך השנים לספח את חבל-עזה, את יהודה ושומרון. לוי אשכול, גולדה מאיר, מנחם בגין זיכרונם לברכה, וייבדלו לחיים ארוכים שמעון פרס ויצחק שמיר, לא סיפחו את שטח יהודה, שומרון וחבל-עזה למדינת ישראל. בסוף מלחמת ששת-הימים, ביולי 1967, אוחדה ירושלים והוחל החוק והמשפט הישראלי על ירושלים המאוחדת, בירת הנצח של מדינת ישראל ולבו של העם היהודי, שהשבוע העלינו אותה על ראש שמחתנו.  אין זה מקרה שהשטחים לא סופחו, גם כאשר בראש המדינה וממשלתה החזיקו תומכי רעיון ארץ-ישראל השלמה. ממשלות המערך ומפלגת העבודה ידעו אז, ויודעות גם היום, כי בסיפוח מיליון ו -800  אלף פלסטינים תאבד מדינת ישראל את צביונה היהודי והדמוקרטי.

 אדוני היושב ראש, הממשלה הנוכחית הלכה לבחירות ויצאה מהן כשידה על העליונה כאשר הבטיחה לעשות מאמץ  לשלום, לשים קץ למלחמות, לנסות ולסיים מאה שנות איבה. הממשלה הנוכחית החליטה לנקוט צעד ראשון, חשוב ואמיץ לפתרונו של  הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, לתת סיכוי לדו-קיום בשלום. אנו מאמינים כי שני העמים יכולים לחיות יחדיו בביטחון ובשלום זה לצד זה, על אותה כברת-אדמה. בשלושה-עשר בספטמבר 1993 נחתם בוושינגטון הסכם עקרונות בין משלת ישראל לבין אש”ף לכינון ממשל עצמי (אוטונומיה) פלסטיני בשטחי יהודה, שומרון וחבל-עזה, כהסדר ביניים למשך חמש שנים וכמבוא למשא- ומתן של הסדרי הקבע. הסכם העקרונות קבע כי בשלב הראשון יחול הסכם הביניים על רצועת-עזה ואזור יריחו. חודש ימים  אחרי חתימת הסכם העקרונות נפתח בטאבה משא- ומתן בין משלחות ישראל ואש”ף על מימוש השלב הראשון – שלב עזה ויריחו – של הסדר הביניים. המשא ומתן בעניין עזה ויריחו התנהל בארבעה מכלולי נושאים: 

*המכלול הביטחוני: שאותו, בעיקר, אפרט היום.

* המכלול האזרחי: העברת סמכויות מהמנהל האזרחי לרשות הפלסטינית.

*המכלול המשפטי: הגדרת התשתית החוקית, כללי החקיקה והסמכויות המשפטיות בשטחי הרשות הפלסטינית והיחסים בתחום זה עם ישראל.

*המכלול הכלכלי: שהדיונים בו התנהלו בפריס, ואשר קבע את מערכת הקשרים הכלכליים בין רשות הממשל העצמי הפלסטיני למדינת ישראל.                                                         

המשא-ומתן בעניין עזה-יריחו היה כרוח בקשיים רבים, שעיקרם במכלול הביטחוני ובעמידה ישראלית על סידורים שיאפשרו לישראל לממש את אחריותה לביטחון החוץ, לביטחון  הישראלים וההתיישבות הישראלית. 

המשא-ומתן הושלם בתום דיונים שארכו שבעה חודשים, והסכם עזה-יריחו נחתם בקהיר בשבוע שעבר, בארבעה במאי 1994. הממשלה הניחה היום על שולחן חברי הכנסת את נוסח ההסכם בעברית ובאנגלית ואת המפות הנלוות אליו. אין שום הסכם סודי. אין נספחים שלא פורסמו. הכל גלוי, הכול על השולחן. 

לחברי הכנסת, ובאמצעותם לאזרחי ישראל, עלי לומר כי בדיונים המתישים והארוכים אל תוך הלילות, במשך שבועות ארוכים, עמדנו והקפדנו בראש ובראשונה על צורכי הביטחון למדינת ישראל ולאזרחיה. זו הייתה דאגתנו העיקרית. 

חברי הכנסת, מה יש בהסכם הזה? הסכם העקרונות קובע כי בתקופת הסדר הביניים תוסיף מדינת ישראל לשאת באחריות להגנה מפני איומים חיצוניים ולביטחון הכולל ולסדר הציבורי של הישראלים באשר הם, ושל הישובים הישראליים. נקבע והוחלט כי  גם סמכותה של הרשות הפלסטינית לא תכלול את ביטחון החוץ, ביטחון הישראלים, הישובים הישראלים, יחסי חוץ ונושאים אחרים שיסוכמו. איך נדאג לכך? נעשה זאת באמצעים שונים, במנגנוני בקרה והסדר לארוך הגבולות והצירים, בנקודות המעבר בין שטחי האוטונומיה לישראל ובמעברי הגבול, בשליטה במרחב האווירי והימי, בסיורים משותפים, במנגנון קישור ותיאום וכן בפריסה חדשה של צה”ל בקרבת היישובים הישראליים. כל אלה עוגנו בהסכם עזה- יריחו. הם מותירים בידי ישראל כלים חיוניים כדי לענות על צורכי הביטחון בצורה הטובה ביותר במציאות החדשה שתיווצר בשטח. כל זאת, כמובן, מעבר לאינטרס ההדדי ולמחויבות שבהצהרת העקרונות ובהסכם עזה-יריחו לדו-קיום בשלום ובביטחון, למניעת טרור, פשע ואלימות ולהסדרי תיאום ושיתוף פעולה. 

על מה חל ההסכם? הסכם עזה-יריחו חל על רצועת-עזה בשלמותה ועל אזור מוגדר סביב העיר יריחו. בשני האזורים הללו הוגדרו התחומים שבאחריות הרשות הפלסטינית והתחומים שיישארו באחריות ישראל. מפות רצועת-עזה ואזור יריחו הנספחות להסכם ומהוות חלק ממנו, מתוות את תחומי השטח השונים. על פי המוסכם, יחל צה”ל לפנות את כוחותיו משטחי האוטונומיה הפלסטינית ברצועה ובאזור יריחו עם חתימת ההסכם, וישלים את היערכותו מחדש בתוך זמן קצר עד שלושה שבועות. כדי לעמוד בלוח זמנים קצר זה, החל צה”ל את ההכנות לפינוי ולהיערכות מחדש עוד לפני תום המשא-ומתן. ההיערכות מחדש תסתיים, ככל הנראה, בעוד ימים ספורים.

 חברי הכנסת, אין הסכם שכולם מרוצים ממנו, אין הסכם ללא פשרות וללא ויתורים משני הצדדים, ואין הסכם שאין בו גם סיכונים מסוימים. כזה הוא ההסכם המונח על שולחנכם. עם זאת, אנו סבורים כי בתנאים החדשים השגנו את המרב האפשרי בכל הקשור לביטחון, וכל מי שיקרא את פרטי ההסכם, והוא ישר עם עצמו, לפחות יצטרך להודות כי הדאגה לביטחונה של מדינת ישראל וביטחון הישראלים והיישובים ניבטת מכל שורה ומכל מלה. 

מה יש בהסכם? ברשותכם אפרט:                                                  

 *ההסכם נותן לישראל סמכות מוחלטת בכל הקשור למענה לאיומי חוץ.

*ישראל ממשיכה לשלוט בשטח צבאי רצוף לאורך הגבול עם מצרים, אשר ממשיך להיות נתון בסמכותנו הבלעדית.

*אזור יריחו אינו נודע בקו הירדן, והגבול עם ירדן נמצא כולו בשליטת ישראל.

*השליטה המלאה במרחב האווירי היא בידנו.

*גם השליטה הביטחונית במרחב הימי נשארת בידנו.

*לפלסטינים סמכות משטרתית בנושאים אזרחיים במגבלות שונות.

*ישראלים ינהלו את המעברים הבינלאומיים, ויש בידי ישראל לפקח על כניסת כל אדם לשטחים, גם באגף הפלסטיני.

מה עוד יש בהסכם? בהסכם יש הסדרים המאפשרים הגנה טובה לישובים ולמתיישבים:       *”גושיות” היישובים, כלומר תיחום היישובים בגושים, מאפשרת הגנה משותפת על המתיישבים על-ידי גדר וכוחות הביטחון.

*לישראל יש סמכויות פעולה מלאות שמאפשרות לעשות את הנחוץ לביטחון תנועת הישראלים בצירים העיקריים המובילים ליישובים ובשטחים הסמוכים לצירים.

*גושי היישובים כוללים גם שטחים פלסטיניים, שבהם יש סמכות ביטחונית ישראלית מלאה באזורים הסמוכים ליישובים, ואלה קרויים בפינו ועל גבי המפות “השטחים הצהובים”. בשטחים הללו הוטלו מגבלות בנייה ומגבלות אחרות על הפלסטינים.

*הובטחה תנועה ישראלית בלתי-מופרעת בקטעי צירים חשובים אשר באחראיות ביטחונית פלסטינית על-ידי הפעלת סיורים משותפים. (למשל, הציר העובר דרך יריחו וציר נצרים-גוש קטיף).

מה עוד כולל ההסכם? ההסכם כולל סידורים שמבטיחים הגנה יעילה על קווי התיחום בעזה עם ישראל והיישובים שברצועה. הוגדרו אמות מידה של ביטחון; במסגרת אמות המידה הללו הוטלו מגבלות בנייה ופיקוח על הכנסת נשק. ועוד:                                                                    *למשטרה הפלסטינית  אין סמכויות על ישראלים.

*הוסכם על היקף המשטרה הפלסטינית, חימושה ופריסתה.

*נאסרה הכנסת כל נשק מחוץ למותר.

*השוטרים עוברים בקרה שלנו, ויוכנסו לשטח רק אלה שאושרו על ידינו.

*הוקמה מערכת תיאום ושיתוף פעולה עם המשטרה הפלסטינית.

קיימת התחייבות פלסטינית לפעול ולמנוע טרור נגד ישראל מהשטח הנתון בשליטתם. אנו מודעים לעובדה שהטרור לא חדל והוא ממשיך לפגוע בנו. אנו מקווים שעם תחילת שליטתם של הפלסטינים באזורי עזה וירחו יפעלו הם כך שימנעו טרור או לפחות יפחיתו משמעותית את נזקיו. אנו רואים בכך מבחן עיקרי של הרשות הפלסטינית והמשטרה הפלסטינית שהוקמה מכוח ההסכם.

חברי הכנסת, אביא בפניכם, ואולי גם ארחיב, עוד כמה נקודות מתוך ההסכם:                         *הוראות ההסכם בדבר המשטרה הפלסטינית מקפידות להתוות קווים ברורים לתפקידי המשטרה. במגמה למנוע חיכוכים ולהבטיח שהמשטרה הפלסטינית, מבחינת מספר השוטרים שלה וסוגי וכמויות הנשק וציודה, אכן תשמש כמשטרה בלבד, והיא תמנע פגיעות בישראלים.

*מערכת מתואמת של ועדות קישור ותיאום אזוריות ומקומיות תבטיח תיאום ושיתוף פעולה בין הצדדים על בסיס מתמשך, במשך היום והלילה, כדי להבטיח טיפול מיידי בכל בעיה ולאפשר תיאום בין המשטרה הפלסטינית לבין גורמי הביטחון הישראליים המופקדים על הביטחון הכולל ועל ביטחונם של הישראלים תושבי היישובים. הסכם עזה-יריחו כולל הוראות בדבר נוכחות בינלאומית זמנית באזור רצועת עזה ויריחו. גוף זה יכלול 400 איש, שיבואו מחמש או שש מדינות, וימומן על-ידי “המדינות התורמות”. הגוף יתפקד לתקופה ראשונית של חצי שנה. במגמה ליצור אווירה חיובית ולבנות בסיס של אמון הדדי בין הצדדים, הסכימה ישראל לשחרר או להעביר לידי הרשות הפלסטינית כ- 5000  עצורים ואסירים פלסטינים, כאלה שלא גרמו פגיעות בנפש של ישראלים. בין המשוחררים לא יהיו כאלה שנעצרו על עבירות פח”ע שבוצעו אחרי חתימת הסכם העקרונות מה-13 בספטמבר 1993. אסירים מ”ארגוני הסירוב” שישוחררו יידרשו לחתום על הצהרת תמיכה בהסכם העקרונות ועל הסתלקות מאלימות וטרור. לא ישוחררו אסירים המשתייכים לארגונים המתנגדים במוצהר לשלום, כמו  ה”חמאס” ו”הג’יהאד האסלאמי”. 

חברי הכנסת, ההסכם מורכב מאד ויורד לפרטי-פרטים. כמעט לא ייתכן שלא יהיו בתחילה אי- הבנות וחיכוכים. במשך הזמן, נלמד מן המציאות הנוצרת בשטח שאפשר לחיות ביחד. הנספח האזרחי של ההסכם כולל כינון ועדה משותפת לתיאום ולשיתוף פעולה, המיועדת לתאם העברת הסמכויות האזרחיות ולאפשר מגעים יום-יומיים בין הגורמים האזרחיים של שני הצדדים. ועדה זו מיועדת לפתור בעיות שמתעוררות בקשר לשימוש המשותף בדרכים, בקווי החשמל והטלפון, ולשיתוף פעולה בטיפול בבעיות שמתעוררות בנקודות המעבר לתוך שטחי עזה ויריחו, הן מחוץ לגבולות והן אל ישראל וממנה. 

חברי הכנסת, במאות עמודים, במאות סעיפים וסעיפי-משנה, מנסה ההסכם לחבוק עולם ומלואו של יחסים בין שני עמים. הנספח האזרחי, למשל, מפרט שלושים ושמונה תחומים שבהם מועברות הסמכויות מהמינהל האזרחי הישראלי לידי הרשות הפלסטינית ברצועת- עזה ואזור יריחו. בחלק מתחומים אלה מועברות כל סמכויות הניהול והמינהל, ובתחומים אחרים, כמו ענייני דת, ארכיאולוגיה, מים,  חשמל, תכנון ובנייה, טלקומוניקציה, דואר ורישום אוכלוסין, מועברות הסמכויות בכפוף למגבלות מסוימות, כדי לשמור על אינטרסים ישראליים חיוניים וכדי להבטיח המשך אספקת אנרגיה, מים, אמצעי קשר וגישה חופשית ליישובים הישראליים. עלי להדגיש, לנוכח המתרחש בימים האחרונים, כי בתחום הדתות מובטחת גישה חופשית לאתרים הקדושים ליהדות. בתחום הארכיאולוגיה מובטחת הגנה ושמירה על כל האתרים בשטחי רצועת עזה ואזור יריחו. כן תהיה גישה חופשית לאתרים אלה. תוקם ועדה משותפת של מומחים לארכיאולוגיה אשר תטפל בנושאים בעלי עניין משותף ובכל דבר שעלול או עשוי להשפיע על אותם אתרים יהודיים. בתחום איכול הסביבה נקבעו סטנדרטים גבוהים, מקבילים לסטנדרטים בינלאומיים, כדי למנוע  זיהום האוויר והמים, והוקם מנגנון משותף לאזהרת חירום ולמקרה של תאונות, זיהומים וכל דבר אחר שעלול להיות סכנה לצד השני. 

חברי הכנסת, אם לא די בכל אלה, נקבע עוד בהסכם כי הפלסטינים, תושבי רצועת עזה ואזור יריחו, יהיו מצוידים בתעודות זהות כתובות בערבית ובעברית, על סמך מרשם האוכלוסין הקיים שיעודכן באורח שוטף וממוחשב עם ישראל. כאן אדגיש – ואחזור לכך מאוחר יותר – כי רישום אוכלוסין של פלסטינים מן החוץ, וכן מתן רישיונות ביקור לפלסטינים מן החוץ, כפופים להסכמת ישראל. מה עוד תמצאו בהסכם הזה? התשתיות ליישובים הישראליים ולמחנות צה”ל ברצועה, חשמל, מים, טלפונים והתשתיות הישראליות החוצות את אזור יריחו יישארו בתחזוקה ישראלית, באמצעות חברת החשמל, חברת מקורות והבזק. אבטחת השירותים החיוניים הללו ליישובים ולמחנות צה”ל תהיה אפוא עצמאית ובלתי תלויה ברשות הפלסטינית. 

 אדוני היושב-ראש, הנספח השלישי בהסכם עזה-יריחו הוא הנספח המשפטי. הוא עוסק בכל השאלות הנוגעות לסמכות משפטית פלילית ואזרחית וסיוע משפטי בין רשויות המשפט של הישראלים והפלסטינים. הנספח המשפטי קובע כי לרשות הפלסטינית לא תהיה – אני חוזר: לא תהיה – סמכות כלפי ישראלים וכלפי היישובים הישראליים ואזור המתקנים הצבאיים. עולה מכך, ששוטרים פלסטיניים לא יוכלו לעצור ישראלים, ובתי המשפט הפלסטינים לא יוכלו לשפוט אותם. הסמכות בעניין זה תמשיך להיות בידי ישראל בלבד. יתר על כן, פלסטינים שיפגעו או ינסו לפגוע בישראלים באזורים שבאחריות ישראלית וייתפסו על ידי כוחות הביטחון הישראליים יוכלו להיחקר על-ידי ישראל. ההחלטה אם עבריינים אלה יישפטו על ידי ישראל או על ידי הרשות הפלסטינית תתקבל על ידי שני הצדדים בהתייחסות לכל מקרה לגופו. עלי לציין כאן, כי במקרה של עבירה על-ידי ישראלי בתוך השטח שבסמכות הרשות הפלסטינית, מחובתה של הרשות הפלסטינית לשמור על החשוד בעבירה ולהזעיק את השלטונות הישראליים, שרק להם – רק להם – הסמכות לעצור ולהחזיק בו.

 חברי הכנסת, הנספח הרביעי והאחרון להסכם עוסק במערכת היחסים הכלכליים בין ישראל לבין שטחי רצועת עזה ויריחו, ומפרט את מדיניות הייבוא ומיסוי הייבוא: מדיניות מוניטרית ופיננסית, מיסוי ישיר ועקיף וההיבטים הכלכליים של עבודה, חקלאות, תעשייה, תיירות וביטוח כלי רכב. כך, למשל, הביקורת על כניסת סחורות לשטחים דרך מעברי הגבול בירדן ובעזה תנוהל במשותף על-ידי אנשי מכס ישראלים ופלסטינים. הביקורת על כניסת מטען אישי של נוסעים הנכנסים לשטחים דרך מעברים אלה תיעשה על-ידי מוכסים פלסטינים, בנוכחות בלתי-נראית של מוכסים ישראלים, שיהיו רשאים לבדוק את המטען על-פי דרישתם. השקל הישראלי ימשיך להיות אחד המטבעות כאמצעי תשלום בשטחים לכל מטרה שהיא, והרשות הפלסטינית ומוסדותיה, רשויות מקומיות ובנקים, יהיו חייבים לקבלו כאמצעי תשלום. הדיונים לגבי הנפקת מטבע פלסטיני יימשכו במסגרת ועדה כלכלית משותפת. בתחום התיירות נקבעו הוראות בדבר שמירת אתרי תיירות וקיום מועדי פתיחה סבירים. סוכנויות ומדריכי תיירות ישראלים ימשיכו להיות מורשים לקיים סיורים בשטחים, וסוכנויות ומדריכי תיירות פלסטינים יורשו לקיים סיורים בישראל רק לאחר שיעמדו בסטנדרטים ובדרישות הישראליים. בתחום העבודה תהיה תנועה רגילה של עובדים בין הצדדים, בכפוף לזכות שלנו, וכן שלהם, לקבוע את היקפה ובכפוף לחקיקה. השמת העובדים בישראל תיעשה באמצעות שירות התעסוקה הישראלי, והפלסטינים רשאים לקבוע לה תנאים נוספים מצדם. אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, הרבה דיו, הרבה מילים, הרבה כותרות, נכתבו בימים האחרונים על אחד מסעיפי ההסכם, זה הדן בהחזרתם של עקורים לשטחים. שמעתי וקראתי הרבה דברים לא נכונים, שקריים, מטעים, ואין בפי טענות אלא למי שעשה בנתונים הללו שימוש כוזב ביודעין. הנה האמת, כל האמת, בכל הקשור להחזרתם של עקורים: בהסכם עזה-יריחו נקבע כי ועדת קישור תוקם בהשתתפות ישראל, הרשות הפלסטינית, ירדן ומצרים  לשם טיפול בנושאים בעלי עניין משותף, וכן כדי לקבוע בהסכמה עקרונות להכנסתם של בני אדם שעזבו את יהודה ושומרון ועזה  ב-1967 . שימו לב: אין מדובר כאן בפליטי 48′ , אלא בעקורי  67 ‘. ועכשיו, אגלה סוד לאותם חברי כנסת ואזרחים בישראל שאינם יודעים זאת: סעיף זה הועתק כלשונו, מהסכם קמפ-דייוויד, שנכתב ונחתם על ידי מנחם בגין זיכרונו לברכה. סעיף זה אינו קובע כמה אנשים יורשו לחזור ליהודה, שומרון ועזה, וכל המספרים שהופרחו בעניין זה השבוע היו מצוצים מן האצבע. הסעיף קובע כי כל ההחלטות בתחום זה צריכות להתקבל פה אחד על-ידי כל חברי הוועדה. כלומר: ללא הסכמת ישראל, לא תוכל הוועדה לקבוע כמה אנשים ייכנסו ובאיזה שלבים. הסעיף קובע גם, כי על הוועדה לקבוע את האמצעים הנחוצים למניעת אנדרלמוסיה ואי-סדר. תוספת זו, שנלקחה גם היא מהסכם קמפ-דיוויד, ואנו חבים תודה על כך לראש הממשלה דאז מנחם בגין זיכרונו  לברכה, נועדה להיות אמצעי בקרה שיבטיח שאנשים לא יורשו להיכנס לאזור בלי שיובטחו להם, קודם לכן, אמצעי דיור ומחיה נאותים. 

חברי הכנסת, אני מבקש להביא לידיעתכם כי להסכם עזה-יריחו צורף מכתב לוואי מיושב- ראש אש”ף אל ראש-ממשלת ישראל, שבו מתחייב אש”ף, בין היתר, להבטיח שהרשות הפלסטינית, על כל הגופים הכפופים לה, תפעל בהתאם להסכם. כן מתחייב אש”ף לשתף פעולה באיתור חיילים ישראלים נעדרים. בכתב זה מאשר עוד יושב-ראש אש”ף את הכוונה להגיש לאישור המושב הקרוב של המועצה הלאומית הפלסטינית את השינויים באמנה הפלסטינית, כפי שהתחייב בהצהרת העקרונות. שני הצדדים התחייבו גם בחילופי המכתבים שלא לשנות את הסטטוס של עזה ויריחו בתקופת המעבר ולהימנע מהסתה ומתעמולה עוינת זה כנגד זה. באותו מכתב הסכימו הצדדים להמשיך את המשא-ומתן בנושאים שנשארו פתוחים, לרבות גודל אזור יריחו: סוגיות הצבת פקיד פלסטיני בגשר אלנבי וסידורים נוספים במעבר רפיח. 

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ההסכם על כל חלקיו הונח על  שולחנכם ואתם תשפטו. אנו סבורים כי זהו הסכם טוב. טוב לנו וטוב לפלסטינים, ובכך גם טמון סיכוי להצלחתו. 

חברי הכנסת, זו השעה להודות מעומק הלב לאלפים, לעשרות אלפים מחיילי צה”ל וחיילותיו, אנשי שירות הביטחון הכללי, משמר הגבול, משטרת ישראל ועובדי המינהל האזרחי לדורותיהם, אשר במשך שנות-דור עשו עבודה נאמנה וקשה, מתישה ומסוכנת באזורי עזה ויריחו. אני קובע בלא שמץ של היסוס כי אין עוד עם אחד בעולם, אין אומה, אין שבט שמוציא מתוכו בנים ובנות שכאלה, שסוחט מתוכם עוז ותעצומות שכאלה בהגנה על כולנו, במצב סבוך ומורכב מאין כמוהו. עוד לא נמצאה המילה הנכונה במילון כדי להביע כל-כך הרבה תודה, כל-כך הרבה הוקרה, לאנשים המופלאים הללו. זה גם הזמן להתייחד עם זכרם של עשרות חיילים וחיילות, אזרחים ואזרחיות, שנפלו באזורי עזה ויריחו, לוחמים שעשו שם במילוי תפקידם ואזרחים ששילמו בחייהם רק משום שהיו  יהודים וישראלים. אנו זוכרים אותם באהבה: את ילדי פריטי ובוב ארויו ואת אמנון פומרנץ, את רחל וייס ושלושת ילדיה, את שחר גינוסר, את אבראהים שאבל, מאיר מינץ ואת גל אבינועם, את דורון שורשן ועדנאן בואד. הרב שמעון בירן ואסעד ופא, ברוך בן-שמעון, דורון דרזי ורבים אחרים ששמם לא הוזכר. עבורם, עבור בני משפחותיהם שלא שוכחים עד יום אחרון, עבור האבות והאמהות והנשים והילדים שהותירו אחריהם, ההסכם הזה איחר את המועד.

 אנו נוצרים זכרם באהבה ומאמינים ומקווים שקורבנם הנורא לא היה לשווא. 

אמן, כן יהי רצון. 

וזה המקום לאחל החלמה לפצועים ולנכים שנפגעו במשך שנות-דור, שרבים מהם נאבקים גם היום בכאביהם וצלקותיהם. 

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, בניסיון לשבור את מעגל הרצח, בניסיון לחדול ממסע הדמים שאין לו סוף ולהביא ביטחון ושלום לנו ולהם, עשינו מעשה, עשינו צעד ראשון שאנו מאמינים ומקווים שיוליך אותנו ואת שכנינו הפלסטינים אל המנוחה ואל הנחלה, גם אם עוד תארך הדרך.

לא בלב קל עשינו זאת, לא בלי דאגה. האמנו ואנו ממשיכים להאמין היום, שעשינו את המעשה הנכון, למען הילדים והנכדים משני העמים, למען השלום שיבוא. 

אני מבקש מהכנסת לרשום בפניה הודעת הממשלה.