דברים עם ביקור הנשיא קלינטון בכנסת, 27 באוקטובר 1994

כבוד נשיא ארצות הברית, כבוד נשיא מדינת ישראל, יושב ראש הכנסת, כנסת נכבדה, ברוך בואך לירושלים, בירת הנצח של מדינת ישראל ולבו של העם היהודי. מדינת ישראל פותחת בפניך היום את לבה ולחצת ידך בחום. אדוני הנשיא, אתה בבית. אין שיעור לחוב שאנו חבים לארצות הברית של אמריקה ולך, באופן אישי. מדינת ישראל אומרת לך היום מעומק לבה: תודה.

 אדוני הנשיא, אתם מעצמה: למעלה ממאתיים וחמישים מיליון תושבים. אנו מדינה קטנה בשטחה ובמספר תושביה: אנו מונים כחמישה מיליון איש בלבד. מה קושר אפוא בינינו כבר שני דורות בעבותות של ידידות שאין כמוה? מדוע מתרחב תמיד לבנו בפגישות איתך ועם אנשי הממשל, חברי הקונגרס ובני עמך? איך זה קרה שאנו כה בוטחים בכם? התשובה כוללת הכול מכול: ערכים משותפים, זיקה למורשת ספר הספרים, גם אם הדתות שונות, קהילה יהודית גדולה, וכן, נכון, גם אינטרסים מדיניים וביטחוניים. אדוני הנשיא, הנה לפניך תשובתי- שלי: החום המוקרן כלפינו מתוככי הבית הלבן, החום שחוצה ימים ואוקיינוסים, שגומא מרחק אלפי מילין מוושינגטון לירושלים – ומירושלים לוושינגטון – בנוי, בראש ובראשונה, על עשרות שנים של אמון הדדי שאין עמוק ממנו, אמון שטופח במשך שנים ארוכות, שנבנה בשקידה, לבנה על גבי לבנה. 

אנו יודעים כי תמיד דאגותינו הכנות לשלום ולביטחון הן גם דאגותיה האמיתיות של ארצות הברית. פגישותיי איתך, אדוני הנשיא, הן פגישות של גילוי לב משני הצדדים ושעה של נחת למדינת ישראל. יש אומרים כי המורה הרוחני שלך, ד”ר וואוט, קרא לך על ערש מותו והשביע אותך שאם תגיע אי-פעם למשרה הבכירה של נשיא ארצות-הברית ותהיה מנהיגו של העולם החופשי, לעולם לא תפגע במדינת ישראל.

איני יודע אם הסיפור נכון. מעולם לא שאלתי אותך. רק זאת אדע: אם אכן כך הוא, אנו רשאים לומר היום לאב וואוט בנפש חפצה: נוח על משכבך בשלום, צוואתך התקיימה במלואה. 

אדוני, נשיא ארצות הברית, חברי הכנסת, הגעת לאזורנו מוכה המלחמות, האלימות והטרור באחת משעותיו הגדולות: אתמול היית שותף בכיר לטקס חתימת חוזה השלום בין מדינת ישראל לבין הממלכה הירדנית ההאשמית.  

אחרי הטקס אתמול, התעוררנו למציאות חדשה: אנו ניצוק עכשיו תוכן בשלום הזה. שלום, אמרנו אתמול, עושים בין אנשים שחולמים ורוצים שלום –  ובעמאן ובירושלים רבים רבים הם כאלה. השלום עם ירדן הוא צעד גדול לקראת תום עידן המלחמות במזרח התיכון, מלחמות שהסבו סבל רב לאוכלוסייה באזורנו – ודאגה לעולם כולו. אנו סמוכים ובטוחים כי גם הפעם, כמו תמיד, נמצא את ארצך מסייעת לנו ולירדן בטיפוח השלום הזה. מאחורינו הסכם העקרונות עם אש”ף שבא לשים קץ לסכסוך דמים בן למעלה ממאה שנים. לפנינו עוד עבודה רבה ביישוב המחלוקות בינינו, ובעיקר בטיפוח יחסי השכנות הטובים בין שני העמים, כי שלום – כבר אמרנו – עושים בין אנשים. מאחורינו חוזה השלום עם ירדן. לפנינו המשך המשא ומתן עם סוריה, כדי לתת משנה תוקף לשתי המילים שאמרנו אלפי פעמים מעל כל דוכן ובכל תוכנית מדינית בשני הדורות האחרונים: שלום כולל, שלום לכולם, שלום עם כל מדינות ערב, שלום עם העולם המוסלמי. אנו יודעים כי במדינות ערב ובין הפלסטינים יש תמיכה רחבה בשלום ובעושיו, גם אם לא הגענו עדיין למימוש כל השלבים בינינו  לבינם. אבל יש אויבים לשלום. הם מפעילים טרור וזורעים הרס ומוות. הם רוצחים, הם חוטפים. הם יורים ללא הבחנה. רק באחרונה הניחו מטען-מוות באוטובוס שעשרים ושנים נוסעיו קיפחו חייהם משום שהם יהודים וישראלים. הם רצחו את חייל צה”ל נחשון וקסמן זיכרונו לברכה, שעיני הוריו הכואבים מישירות אלינו עכשיו מבט מן היציע. אין בכוונתנו להיכנע לטרור, ולכן נפעל לפגוע באנשי הטרור. בפעולה נגד אנשי הטרור נהרג בשבוע שעבר ניר פורז, בניסיון לחלץ את נחשון וקסמן מידי חוטפיו. אנו עומדים מול טרור אסלאמי קיצוני, שמאיים לא רק על שלום ארצנו. הוא מאיים גם על שלום מדינתך, אדוני הנשיא, וגם על שלום העולם. איראן מובילה את הטרור הזה, וארצך טוב תעשה אם תעמוד בראש המאבק נגד כל מי שאינו רוצה בשלום. כי הטרור אינו יודע גבולות והוא עלול לחצות ימים ואוקיינוסים כדי לזרוע מוות. במסע אל השלום עם הפלסטינים והירדנים עם הסורים והלבנונים, אנו יודעים כי אתה ועמך הגדול שותפים לנו, מבינים לדאגותינו, חשים את מצוקותינו ותומכים בנו גם בשעות הקשות, בעיתות משבר ובחיי היום יום- לא רק בטקסים חגיגיים. אדוני הנשיא, רק אנו נחליט על גורלנו בארץ הזאת, אבל אנו בטוחים בך ובעמך שתעמדו לימיננו בתלאות הדרך, שמוקשים רבים עדיין מונחים עליה. 

הדלק המזין את קטר השלום, את תושבי ישראל, אדוני הנשיא, הוא התקווה, כשמה של עיירת הולדתך בארצות-הברית, הופ. אנו תולים תקוותנו  בך, הנשיא קלינטון, ויודעים כי לא תאכזב אותנו. יש לנו חלומות גדולים ותקוות גדולות. אין אנו רוצים לחיות לנצח על חרבנו. אנו מחויבים לשלום. 

אדוני הנשיא, אתה כבר יודע, אדוני הנשיא, וחשוב לנו להדגיש שוב, כי דרכנו בשלום היא דרך הפשרה. אנו יודעים כי לא נקבל את כל מה שאנו חפצים בו – ועלינו להנחיל למשתתפים האחרים במשא- ומתן לשלום כי לא יקבלו כל מה שהם רוצים. יש בתוכנו חילוקי דעות על מדיניות הנכונות לפשרה. 

אדוני הנשיא, ברוך הבא בביתנו בירושלים, מקור געגועינו ומחוז חלומותינו משך אלפי שנים. הרוב המכריע של העם בישראל רואה את ירושלים כבירת ישראל בריבונות ישראל. ירושלים איננה עניין למשא- ומתן. אין היא עניין למיקוח. נאמנים למורשתנו וערכינו, נאפשר תמיד חופש ופולחן דתי לבני כל הדתות – אך ירושלים היתה ותהיה לנצח בירתה של ישראל בריבונות ישראל, לבו הפועם של העם היהודי. מירושלים זו, עיר השלום, מטבורו של עולם, קבל נא, אדוני הנשיא, ברכותינו, כנאמר בספר הספרים: “יברכך השם מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך, שלום על ישראל”. שלום לך, אדוני הנשיא, ולהתראות.