עצרת האו“ם לרגל מלאות חמישים שנה לאו“ם, ניו יורק, 24 באוקטובר 1995

אדוני הנשיא, הוד מעלתם, גבירותי ורבותי, שלום, 

הדוכן הזה, בעצרת האו”ם, שמע הרבה צהלות שמחה, גם הרבה קולות ייאוש. הדוכן הזה ראה את שחוק המצחים וגם את תוגת המובסים. הוא ראה צדק. הוא ראה גם רשעות, אכזריות, וניצול לרעה של הבית הזה. 

משך חמישים שנה ראה הדוכן הזה אימפריות קורסות, מדינות מתפרקות, גבולות נמחקים, אך הוא גם ראה עמים מתעוררים אל חירותם, מדינות קמות אל עצמאותן,  וכולן מניפות את דגליהם ליד הבניין הזה, שעושה כל שאפשר כדי להוליך מקצה העולם עד סופו את דבריו של הנשיא ישעיהו, בן העם היהודי ואיש ארץ ישראל, שאתם רואים אותם כל יום בבואכם לכאן ובצאתכם: “וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה”. זה החלום שאני מביא אליכם היום מירושלים, בירתה לנצח של מדינת ישראל וליבו של העם היהודי. זה החלום: “לא ילמדו עוד מלחמה”. לצורך זה, רבותי, באתם לכאן. לצורך זה, רבותי, המוסד הזה קיים. 

גבירותי ורבותי, אני ניצב הבוקר כאן לפניכם, ראשי אומות העולם, כראש ממשלת ישראל אך גם, ואולי בעיקר, כנציגו של העם היהודי כולו. זה העם היהודי שאלפיים שנות גלות הפיצו אותו לארבע כנפות תבל, וכמעט בכל אחת מארצותיכם, רבותי, קיימת היום קהילה יהודית. אני עומד כאן לפניכם, גאה בקורות אבות אבותיי שהלכו משך שנות-דור במדבר ובנו מדינה פורחת, גאה בחלקנו כבנים לעם היהודי בהיסטוריה של בני-האנוש. כמעט אין עם בעולם שיהודים כאזרחי אותו עם לא היו מראשי הצועדים עם דגלי החירות. זו ההיסטוריה שירשה מאיתנו את ספר הספרים, את התנ”ך, את הנביאים, את ערכי הצדק והמשפט והנחילה אותם לעולם כולו. 

אני עומד כאן כבן לעם היהודי וכראשה של המדינה היהודית שנחרבה וקמה, נחרבה וקמה. אך לא עוד. היא תיכון מעתה ועד עולם. אבל, אני עומד כאן היום גם כנציגם של אלה אשר הקמת האו”ם איחרה עבורם את המועד: אני עומד כאן כנציגם של הילדים שלעולם לא יחייכו, הילדות שלעולם לא תעמודנה לחופה, בשם ההורים שילדיהם נקרעו מזרועותיהם ובשם הסבים והסבתות שזעקו – ואיש לא שמע אותם, ואיש לא הושיט להם יד לעזרה. אני בא מעם שרבים מאזרחיו לא ידעו מימיהם את המילה “סבא” ו”סבתא”, כי לא היו להם. באתי לכאן היום גם בשמם של שישה מיליון יהודים שחייהם הפכו לעפר ונשמותיהם עלו השמימה בעשן המשרפות ואין אנו שוכחים. אבל, אין אנו שוכחים גם את מיטיבינו: באתי לכאן היום מירושלים כדי לחזור ולומר תודה למוסד הזה אשר לפני ארבעים ושמונה שנים נתן לנו הזדמנות לעצמאות. במפגן נדיר של אחווה, חברו אז ארה”ב ובריה”מ, שילבו ידיים אנדרי גרומיקו וורן אוסטין ונתנו סיכוי לעם שקם כעוף החול מתוך עפר הקורבנות והקים מדינה. עד היום מתנגנים באוזנינו כמנגינה ערבה צלילי התמיכה של שני-שלישים מחברות האו”ם, שעלו מכאן באותו לילה של תמיכה ואחריות מוסרית. היו שנים שבבית הזה נתקבלו החלטות בלתי-צודקות שפגעו בנו. היו אלו החלטות אבסורדיות שהבית הזה בתבונתו גם חזר בו מהן, כמו ההחלטה על השוואת הציונות לגזענות. הרבה אידיאלים והרבה מהפכות שבקו חיים, והציונות היא זאת שהביאה אותנו להיות עם חופשי במולדתנו ההיסטורית. הציונות ניצחה. גבירותיי ורבותיי, אנו אסירי-תודה לכם על האהדה שבה אתם מלווים אותנו בעיצומו של מפנה היסטורי שמתחולל בימים אלה בכברת-הארץ הקטנה שלנו: ההסכמים בין ישראל לפלסטינים, הסכם השלום עם מצרים והממלכה ההאשמית של ירדן והשינויים המהותיים ביחסים במזרח התיכון,  כולל המגרב. 

הדרך עוד רב, עוד רבה המלאכה. אך אני יכול להבטיחכם כי אנו נחושים להמשיך, עד שנביא שלום לכל עמי האזור, לילדינו, לילדיהם, לנכדינו, לנכדיהם. זו שליחותינו. זה החזון. אנו נממש אותו עד תום. כשם שבאנו אליכם בטענות, כך אנו באים אליכם בהערכה ובשבחים על המפנה שבא לידי ביטוי ביחסים בינינו לבין הקהילייה הבינלאומית והאו”ם: על מספר המדינות שקשרו עימנו יחסים דיפלומטיים. על התאמת רוב החלטות האו”ם למציאות החדשה במזה”ת. על שיתוף הפעולה הגובר עם הגופים, הסוכנויות וכוחות השלום. אבל אל תסתפקו בכך: על האו”ם להמשיך ולתת ביטוי למציאות החדשה במזרח התיכון, ולסייע להגשמתה בהחלטותיו ובפעולותיו. עליכם להתייצב עכשיו בחזית, בשורה הראשונה נגד הכוחות המאיימים על השלום והביטחון באזור, ובמידה רבה על שלום העולם: נגד הטרור הקיצוני. נגד המדינות הטוטליטאריות הטרוריסטיות. נגד גזענות, אנטישמיות ועריצות. 

אנו קוראים לכולכם לסייע לנו באיתור נעדרנו והחזרת שבויינו לבתיהם ולמשפחותיהם. המשפחות מחכות להם כבר שנים ארוכות. הרבה עשינו, הרבה עשיתם. יחד יש עוד הרבה לעשות. כל עוד יש בעולם ילד גווע ברעב –  לא תם תפקיד כולנו כאן. כל עוד יד איש באחיו, כל עוד אין שלום מקצה תבל עד קציה, הקהילייה הבינלאומית חייבת לעמוד על המשמר, לפקוח עיין, להטות אוזן ובעיקר להקדיש את הלב ולפעול. תפקידו העיקרי של האו”ם הוא לתמוך בכוחות ובמדינות הפועלים למען השלום, להגביר את המאבק הבינלאומי בטרור, לפעול לדמוקרטיזציה, לחינוך ולפיתוח כלכלי וחברתי, לאמנות חברתיות לקידומו של האדם. גבירותיי ורבותיי, ישראל, ילידת האו”ם והעם היהודי, חוגגת עם כל העולם מלאות חמישים שנה לאו”ם. 

שלום.