דברי ראש הממשלה יצחק רבין בעת כינון הממשלה והרכבה, הישיבה הראשונה של הכנסת השלוש עשרה, 13 ביולי 1992

כבוד נשיא המדינה, יושב ראש הכנסת, חברי הכנסת, 

הממשלה המבקשת היום את אמונה של הכנסת השלוש עשרה יודעת היטב, כי עייני כל אחת ואחד בישראל נשואות אליה בתפילה ובתקווה גדולה. רבים בארץ ומחוצה לה מאחלים מהיום לדרך חדשה, לתנופה, לדף חדש בספר ההיסטוריה של מדינת ישראל. 

מלווים בברכתם ובדאגתם אנו יוצאים היום לדרך הארוכה והקשה. 

חברי הכנסת, הואילו נא לרשום לפניכם כי ממשלה זו נחושה בדעתה לאמץ כל כוח, להבקיע כל דרך, לעשות את כל הדרוש, האפשרי ומעבר לכך למען הביטחון הלאומי והאישי, למען השלום ומניעת מלחמה, למען חיסול האבטלה, למען העלייה וקליטתה, למען צמיחה כלכלית, לביצור יסודות הדמוקרטיה ושלטון החוק, ולמען הבטחת שיווין כל האזרחים ושמירה על זכויות האדם. אנחנו נשנה את סדר העדיפויות הלאומי. אנו יודעים היטב, כי בדרך שבה אנו הולכים יערמו מכשולים, יפרצו משברים, תהיינה אכזבות, דמעות וכאב. אולם אחרי כל אלה, אחרי שנעבור בדרך הזאת, תהיה  לנו מדינה חזקה, מדינה טובה, שכולנו שותפים למאמץ הגדול וגאים להיות אזרחיה. “מאמץ מאוחד, עקשני וער של אלף זרועות, האומנם ייבצר לגול את האבן מפי הבאר?” –  שאלה המשוררת רחל. התשובה היא בנו ושלנו.

חברי הכנסת, בשמכם, ותיקים כחדשים, אני רוצה להודות ליושב-ראש היוצא של הכנסת דב שילנסקי על חלקו ותרומתו לכנסת ולאורחות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל. תודת כולנו נתונה לך. ברכות מכל הלב בשם כולנו ליושב ראש הכנסת שנבחר זה עתה, ידידי שבח וייס. אני רואה בו סמל לקרותיו של העם היהודי בדור האחרון; אוד מוצל מאש, נער יהודי ששרד מאימת החרב בשואה; עולה חדש שהתערה בארץ, למד ולימד, וזוכה היום להוקרתנו. לך ולבית הזה – בהצלחה. אני מקווה שגם בשמכם, חברי הכנסת, בלחיצת יד חמה, חוצה מפלגות, דעות שונות, ויריבויות פוליטיות, אני מקדם בברכה את חברי הכנסת החדשים. אני מבקש להודות ולהביע הוקרה לארבעים חברי הכנסת היוצאת, רבים מהם בוני הארץ הזאת וטובי לוחמיה. נבצר ממני לקרוא בשמותיהם ולהעריך ולהוקיר פועלו של כל אחת ואחד מהם. אבל אני משוכנע שכל סיעות הבית, ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, מלוות אותם בתודה. 

חברי הכנסת, ביום א’ בתמוז התשנ”ב, 2 ביולי 1992, הטיל עלי נשיא המדינה להרכיב ממשלה לישראל. ביום שישי, ט’ בתמוז, 10 ביולי, הודעתי לו כי אכן צלחה המלאכה. בממשלה המבקשת היום את אמון הכנסת ישתתפו מפלגות העבודה, מרצ – ישראל הדמוקרטית – ר”צ, מפ”ם, שינוי – וש”ס – התאחדות ספרדים שומרי תורה. לחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון ולמפלגה הדמוקרטית הערבית הבהרנו את מדיניותה של הממשלה באשר לאזרחים הערבים בישראל. דלתה של הקואליציה תהיה פתוחה להרחיב את שורותיה עם אותן מפלגות שיסכימו להיות שותפות לקווי היסוד של הממשלה. בצד חילוקי הדעות האפשריים בין מרכיבי הקואליציה, בהיותם מגוני הקשת הפוליטית, מאחדת הממשלה החדשה תחושה הנטועה בימים אלה בעם, שזוהי שעת רצון, שעה של אפשרויות והזדמנויות גדולות, אשר נעשה הכל כדי שלא להחמיץ אותן.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בעשור האחרון של המאה העשרים שוב אין האטלסים וספרי ההיסטוריה והגיאוגרפיה מציירים את תמונת המצב העדכנית. חומות האיבה נפלו, גבולות נמחקו, מעצמות קרסו, אידיאולוגיות התמוטטו, מדינות נולדו והלכו לעולמן.שערי העלייה אף הם נפתחו. חובתנו כלפינו וכלפי בנינו, היא לראות את העולם החדש כפי שהוא עכשיו, לבחון את הסכנות, לבדוק את הסיכויים, ולעשות הכל כדי שמדינת ישראל תשתלב בעולם המשנה פניו. אין ענו עוד בהכרח עם לבדד ישכון, ואין זה נכון עוד שהעולם כולו נגדנו. עלינו להיחלץ מתחושת הבידוד האוחזת בנו כמעט יובל שנים. עלינו להצטרף למסע השלום, הפיוס ושיתוף הפעולה הבינלאומי, הדוהר בימים אלה על פני הגלובוס כולו, שאם לא כן, נישאר אחרונים ובודדים בתחנה. לכן הממשלה החדשה שמה לה למטרה מרכזית לקדם את עשיית השלום לישראל ולפתוח בצעדים נמרצים כדי להוליך לסיומו של הסכסוך הערבי -ישראלי. נעשה זאת על בסיס הכרת מדינות ערב והפלסטינים בישראל כמדינה ריבונית ובזכותה לחיות בשלום ובביטחון. אנו מאמינים בכל לב שזה אפשרי, שזה הכרחי, שזה יבוא. “אאמינה גם בעתיד אף אם ירחק זה היום, אך בוא יבוא, ישאו שלום אז וברכה לאום מלאום” – כתב שאול טשרניחובסקי. אני רוצה לקוות, שהיום הזה לא ירחק. הממשלה תציע למדינות ערב ולפלסטינים להמשיך בדיונים על פי המתכונת שגובשה בוועידת מדריד. כצעד ראשון בדרך לפתרון הקבע נדון בהחלת האוטונומיה על יהודה, שמרון, וחבל עזה. אין בכוונתנו לאבד זמן יקר. ההנחיה הראשונה של הממשלה לצוותי המשא ומתן תהיה לזרז את השיחות ולקיים דיונים רצופים בין הצדדים. בתוך זמן קצר נפתח ונמשיך בשיחות, כדי להקטין את להבת האיבה בין הפלסטינים לבין מדינת ישראל.

כצעד ראשון וכדי להמחיש את כנותנו ורצוננו הטוב אני מבקש להזמין לשיחה בלתי פורמאלית אצלנו בירושלים את המשלחת הירדנית-פלסטינית, כדי לשמוע ולהשמיע וליצור את האווירה היאה לשותפות טובה. דבר לי אליכם, הפלסטינים בשטחים, מעל דוכן זה: נגזר עלינו לחיות במשותף על אותה כברת אדמה באותה ארץ. חיינו מתנהלים איתכם, לצידכם, נגדכם. אתם נכשלתם במלחמות נגדנו. מאה שנות דמים של טרור ודמים כנגדנו, גרמו לכם רק סבל, כאב ושכול. איבדתם אלפים מבניכם ובנותיכם, וכל הזמן אתם נסוגים לאחור. כבר 44 שנים ויותר אתם שוגים באשליות. מנהיגיכם מוליכים אתכם בכזב ובכחש. הם החמיצו את כל ההזדמנויות. הם דחו את כל ההצעות שלנו לפתרון והובילו אתכם לאסון אחר אסון. ואתם, הפלסטינים בשטים, היושבים בדלות העלובה של עזה וח’אן-יונס, ובמחנות הפליטים בשכם ובחברון, אתם שלא ידעתם בחייכם אפילו יום אחד של חופש ושמחה, כדאי שתשמעו לנו ולו רק הפעם. אנו מציעים לכם את ההצעה ההוגנת והאפשרית ביותר מבחינתנו היום – האוטונומיה, הממשל העצמי – על יתרונותיה ומגבלותיה. לא תקבלו כל מה שאתם רוצים. ייתכן שגם אנחנו לא נקבל את כל מה שאנחנו רוצים. קחו סוף-סוף את גורלכם בידיכם, אל תאבדו שוב את ההזדמנות שייתכן שלא תחזור עוד. קחו את ההצעה שלנו ברצינות הראויה, כדי למנוע מכם עוד סבל, עוד שכול, די לדמעות ולדם. 

הממשלה החדשה מציעה היום לפלסטינים בשטחים לתת הזדמנות לשלום ולחדול מכל פעילות אלימה וטרוריסטית בתקופת המשא-ומתן בנושא האוטונומיה. אנו יודעים היטב כי הפלסטינים אינם עשויים מקשה אחת ויש ביניהם חריגים. אבל לאוכלוסייה הסובלת כבר שנים ולמחוללי המהומות בשטחים אנו מציעים לחדול מן האבן ומן הסכין ולהמתין לתוצאות השיחות שעשויות להוליד שלום במזרח התיכון. אם ידחו הפלסטינים את ההצעה, נמשיך בשיחות, אך ננהג בשטחים עצמם כאילו אין דיונים בינינו לבינם. אז, במקום הושטת יד ידידותית, נפעיל את כל האמצעים כדי למנוע טרור ואלימות. הבחירה היא בידי הפלסטינים בשטחים. 

אנחנו איבדנו את הטובים שבבנינו ובבנותינו במאבק המתנהל על הארץ הזאת במלחמה נגד הצבאות הערביים. חבריי לדרך הארוכה בצה”ל ואנוכי, כמי שהיה איש צבא, כמי שלקח חלק במלחמות ישראל, נוצרים גם היום באהבה רבה את זכרם של הנופלים. אנו שותפים לכאב המשפחות, שלילותיהן טרופי שינה, וכל השנה היא להם יום זיכרון ארוך אחד. “כי רק מי ששכל את הטוב ברעיו אותנו יוכל להבין”. ליבנו גם עם הנכים, שצלקות המלחמה והטרור חרוטות בגופם. גם בשעה חגיגית זו אין אנו שוכחים את חיילי צה”ל הנעדרים והשבויים. נמשיך לעשות כל מאמץ להחזירם הביתה. מחשבותינו גם היום, כמו תמיד, עם המשפחות.

חברי הכנסת, 

אנו נמשיך להילחם על זכותנו לחיות כאן בשלום ובשלווה. שום סכין, אף אבן, לא בקבוק תבערה ולא מוקש יעצרו אותנו. הממשלה המוצגת כאן היום רואה עצמה אחראית לביטחונו של כל אחד ואחד מאזרחי ישראל, יהודים וערבים במדינת ישראל, ביהודה, בשומרון ובחבל עזה. אנו נכה קשות ולא רתיעה בטרוריסטים ובמסייעים להם. לא יהיו פשרות במלחמה בטרור. צה”ל וכוחות הביטחון האחרים יוכיחו לאנשי הדמים, כי חיינו אינם הפקר. אנו נפעל לצמצום מרבי של הפעילות העוינת ולקיום הביטחון האישי של תושבי ישראל ותושבי השטחים, תוך הקפדה על קיום החוק ושמירת זכויותיו של הפרט. בהזדמנות זו, גם בשמכם, חברי הכנסת, הרשו לי להביע הוקרה ותודה לחיילי צה”ל ולמפקדיו, ללוחמי הסתר של שירות הביטחון ולשוטרי משמר הגבול ומשטרת ישראל על לילות המרדפים והמארבים, על ימי השמירה והעין הפקוחה. בשם כולנו אני לוחץ את ידיכם.

חברי הכנסת, התוכנית ליישום ממשל עצמי לפלסטינים ביהודה, בשומרון ובעזה – אוטונומיה – במסגרת הסכמי קמפ-דייוויד, היא הסדר ביניים לחמש שנים. לא יאוחר משלוש שנים אחרי כינונה, יחלו דיונים על פתרון הקבע. מעצם הדברים, עצם קיומם של דיונים בנושא זה, מעורר דאגה בליבם של אלה מתוכנו אשר בחרו להתיישב ביהודה, בשומרון ובחבל עזה. הריני להודיעכם כי הממשלה, באמצעות צה”ל וכוחות הביטחון האחרים, תהיה אחראית לביטחונם ולרווחתם של התושבים ביהודה, בשומרון ובחבל עזה. עם זאת, הממשלה תמנע ממהלכים ומפעולות שישבשו את ניהולו התקין של המשא ומתן לשלום. אנחנו רואים צורך להדגיש, כי הממשלה תוסיף לבסס ולחזק את ההתיישבות היהודית לאורך קווי העימות, בשל חשיבותם הביטחונית, ובירושלים רבתי. ממשלה זו, כמו כל קודמותיה, מאמינה כי אין חילוקי דעות בבית הזה בדבר נצחיותה של ירושלים כבירת ישראל. ירושלים השלמה והמאוחדת הייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל, בריבונות ישראל, מוקד לגעגועיו של כל יהודי. הממשלה נחושה בדעתה כי ירושלים אינה נושא למיקוח. גם השנים הבאות יעמדו בסימן הרחבת הבנייה בירושלים רבתי. כל יהודי, דתי וחילוני, נשבע “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”. שבועה זו מאחדת את כולנו, ובוודאי אותי, כיליד ירושלים. הממשלה תשמור על חופש הפולחן של בני כל הדתות האחרות בירושלים, תקפיד לשמור על גישה חופשית למקומות הקדושים לכל הדתות ולכל העדות, ותאפשר חיים סדירים ונוחים לבאים בשעריה וליושבים בתוכה. 

חברי הכנסת, רוחות השלום נושבות בזמן האחרון ממוסקבה ועד וושינגטון, מברלין ועד בייג’ין. החיסול מרצון של אמצעי השמדה המונית וביטול הבריתות הצבאיות הפחיתו את סיכוני המלחמה גם במזרח התיכון. ואולם, האזור הזה, עם סוריה, עיראק ולבנון, עדיין רוחש סכנות. לכן, בענייני ביטחון לא נוותר כהוא זה. מבחינתנו, הביטחון אפילו קודם לשלום. בזמן האחרון הגבירו כמה ארצות באזורנו את מאמציהן בתחום הפיתוח והייצור של הנשק הגרעיני. לפי הפרסומים, הייתה עיראק קרובה מאוד לבעלות על נשק גרעיני. למזלנו, נחשפה היכולת הגרעינית העיראקית בעוד מועד, ולפי עדויות שונות היא נפגעה וניזוקה במלחמת המפרץ ולאחריה. האפשרות שנשק גרעיני ייכנס למזרח התיכון באחת השנים הקרובות היא שלילית וחמורה ביותר מבחינתה של ישראל. הממשלה כבר בראשית צעדיה, ואפשר שבשיתוף פעולה עם מדינות אחרות, תיתן דעתה לסיכול כל אפשרות שאי מי מאויביה של מדינת ישראל יחזיק בנשק גרעיני. ישראל ערוכה כבר זמן רב לנוכח סכנת קיומו של נשק גרעיני. ואלם, מציאות זו מחייבת אותנו למחשבות נוספות בדבר הצורך הדחוף בסיומו של הסכסוך הערבי – ישראלי ובשלום עם שכנינו. 

חברי הכנסת, מרגע זה המושג של תהליך שלום איננו רלוונטי. מהיום ולהבא לא נדבר על תהליך אלא על עשיית שלום. בעשיית השלום אנו רוצים להסתייע במצרים, שמנהיגה המנוח אנואר סאדאת אזר אומץ וידע להנחיל לעמו ולנו את הסכם השלום הראשון. הממשלה תחפש דרכים נוספות לשיפור יחסי השכנות ולהידוק היחסים עם מצרים ונשיאה חוסני מובארק. אני קורא לראשי מדינות ערב ללכת בעקבותיהם של מצרים ונשיאיה, לעשות את הצעד אשר יביא שלום לנו ולהם. אני מזמין אל הדוכן הזה כאן, בכנסת ישראל בירושלים, את מלך ירדן ואת נשיאי סוריה ולבנון לבוא ולדבר שלום. אני מוכן לנסוע היום, מחר, לרבת-עמון, לדמשק, לביירות, בשליחות השלום, כי אין ניצחון גדול יותר מניצחונו של השלום. במלחמות יש מנצחים ומפסידים, בשלום הכול מנצחים. בעשיית השלום תהיה שותפה לנו גם ארצות הברית, שאת ידידותה וקרבתה המיוחדת אנו מעריכים ומוקירים מכל הלב. לא נחסוך כל מאמץ להדק ולשפר את היחסים המיוחדים שיש לנו עם המעצמה היחידה בעולם. אומנם נסתייע בעצותיה, אך ההחלטות יהיו שלנו בלבד. של ישראל כמדינה ריבונית ועצמאית. נדאג גם לטיפוח, לחיזוק ולהידוק הקשרים עם הקהילה האירופית. גם אם לא תמיד ראינו עין בעין איתה, והיו לנו חילוקי דעות עם האירופאים, אין לנו ספק שהדרך לשלום תעבור גם באירופה. נעמיק כל קשר אפשרי עם רוסיה, עם מדינות חבר העמים, עם סין, עם כל מדינה שתרצה בידינו המושטת. 

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, ביטחון איננו רק הטנק, המטוס, וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי קודם כל האדם – האדם, האזרח הישראלי. ביטחון הוא גם החינוך של האדם, הוא הבית שלו, הוא בית הספר, הוא הרחוב והשכונה שלו, הוא החברה שבתוכה צמח. וביטחון הוא גם התקווה של האדם. ביטחון הוא שלוות הנפש ואמצעי הקיום של העולה מלנינגרד, הוא קורת הגג לעולה מגונדר שבאתיופיה, הוא בית החרושת והתעסוקה לבן הארץ הזו, לחייל המשוחרר, הוא ההשתלבות בהווי ובתרבות שלנו. גם זה ביטחון. אתם שואלים, איך נעשה זאת? אנו נשנה את סדר העדיפויות הלאומי בהקצאת המשאבים הכספיים מתקציב המדינה ומכספים שנגייס בחוץ לארץ. בראש ובראשונה תינתן העדיפות הלאומית למלחמה באבטלה ולחיזוק מערכות הכלכלה והחברה. האבטלה היא אם כל חטאת. היא נוטלת מן האדם את כבודו, היא דורסת ורומסת גם את נשמתו של האיש שאינו יכול להביא פת לחם הביתה. אין חרפה גדולה מחרפת רעב. בכוונתנו להגדיל את קצב הצמיחה, ליצור מקומות תעסוקה למאות אלפי עולים חדשים ובני הארץ הזו, שייכנסו למעגל העבודה בשנים הקרובות. נעשה זאת על ידי התאמת המשק לניהול פתוח וחופשי ממגבלות מנהליות וממעורבות יתר של הממשלה יש יותר מדי ניירת ופחות מדי תוצרת. נקדם את מכירת המפעלים שבבעלות הממשלה, ההפרטה. נעשה זאת בהידברות עם העובדים, כדי שלא יפגעו. עולם חופשי דורש משק חופשי. נשקיע בפרויקטים חיוניים בסיסיים כדי למשוך יזמים, לבנות מפעלים. נקצה כספים לתשתיות, לתחבורה, לחשמל, למים וביוב, לתעשיות עתירות מדע, למחקר ולפיתוח. זה תפקידה של הממשלה. נקטין את מעורבות הממשלה בשוק ההון ונפתח שוק להון סיכון. נעודד צמיחתם של עסקים קטנים. נקבע סל שירותים חברתיים שיינתן על פי חוק לכל האזרחים בחינוך, בבריאות, ברווחה ובשיכון. אנו רוצים שהעולים החדשים, הבנים והבנות שלנו, ימצאו כאן בארץ עבודה ופרנסה ועתיד. איננו רוצים שענף הייצוא של ישראל יהיה הילדים שלנו. 

חברי הכנסת, החלטתנו נחושה להעמיד את האזרח בראש דאגותינו. אני מבקש שכולנו, כל יושבי הבית הזה, יזכרו, העם לא משרת אותנו- אנחנו משרתים את העם. בראש השירות לאזרח יעמוד חינוך ילדינו. אנחנו נעשה כל מאמץ כדי שכבר בשנת הלימודים הקרובה, בתום החופש הגדול, בעוד חודשיים, יונהג יום לימודים ארוך בעיירות הפיתוח ובשכונות המצוקה. ייתכנו קשיים ארגוניים, אך גם אם יהיו כאלו, נעשה כדי לגבור עליהם. נבטיח שוויון בין כל הזרמים בחינוך, גם ביישובים הערביים והדרוזים. נעשה כל מאמץ כדי שכל סטודנט בישראל יוכל ללמוד, גם אם אין הפרוטה מצויה בכיסו או בכיס הוריו. אחד היעדים המרכזיים שלנו יהיה חיזוק עיירות הפיתוח. אנחנו נעניק עדיפות לביסוסן. נעשה זאת על ידי מתן תמריצים. נשתדל לטפח את השכונות בערים על ידי הבטחת סל שירותים שכונתי, שיענה על צורכי החינוך, הבריאות והרווחה. הדאגה תהיה לא רק לצעירים. בכוונתנו ליזום חוק פנסיה ממלכתית, שיכלול את כל המפרנסים במשק, שכירים ועצמאיים. קרנות הפנסיה יהיו בפיקוח ממשלתי. אנו חבים לבוגרים שבנו חיי כבוד, נאמנים למסורתנו: “אל תשליכנו לעת זקנה”. נעשה כל דבר כדי להבטיח קורת גג לעולים החדשים ופתרונות דיור לזוגות הצעירים, תוך מתן קדימה וסיוע לחיילים משוחררים. אנו שולחים את הצעירים שלנו לקשה ולמסוכנת שבמשימות הלאומיות ומתעלמים מהם בשובם מהן בשלום. “כל הכבוד לצה”ל”, פירושו גם לדאוג לחיילי צה”ל אחרי השירות. הממשלה היוצאת היום לדרך רואה לנגד עיניה במקום גבוה בסדר העדיפויות את בריאותו של האזרח – “רפואה שלמה” אינה רק איחולים לבריאות טובה, אלא זכויותיו של החולה על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. החוק יקבע את המימון הציבורי הנדרש כדי לקיים מערכת בריאות ציבורית ושוויונית ברמה גבוהה. כל אזרח בישראל ייהנה מביטוח הבריאות באמצעות קופות החולים הציבוריות. העיקר שנהיה בריאים.

חברי הכנסת, יהיה זה נכון להודות, שמשך שנים שגינו בהתייחסות לאזרחים הערבים והדרוזים. היום, כמעט 45 שנה אחרי הקמת המדינה, יש פערים לא קטנים בין היישוב היהודי ליישוב הערבי בתחומים רבים. בשמה של הממשלה החדשה אני רואה לנכון להבטיח לאוכלוסייה הערבית, הדרוזית והבדואית, לעשות כל שאפשר לסגירת הפערים הללו. ננסה לעשות את קפיצת הדרך, שתבטיח רווחה לבני המיעוטים שקשרו את גורלם בגורלנו. 

חברי הכנסת, בנימין זאב הרצל אמר: כל מעשי בני האדם בחלום יסודם. אנחנו חלמנו, לחמנו, והקמנו, חרף כל הקשיים, למרות כל הביקורות, מקלט בטוח לעם היהודי. זו תמצית הציונות. זו התגשמות חלום הדורות. בשנים האחרונות נפתחו שערי העלייה, ובתוכנו מצאו וחידשו את חייהם היהודיים מאות אלפים שהגיעו מקצבי תבל, ובעיקר מרוסיה וממדינות חבר העמים. אנחנו הבית ואנחנו המשפחה שלהם. אין לנו קרובים מהם. אנו מצווים להיות להם למורי דרך, לקולטים ברוח אהבת ישראל. בחודשים האחרונים פחת זרם העולים, וצר לנו על כך. הממשלה תפעל לחידוש העלייה ולהגברתה, בעיקר ברוסיה ובמדינות חבר העמים, ותמשיך במאמצים להצלתם של יהודים הנרדפים באשר הם יהודים. בלי כל אלה, אין לנו שיבת ציון, והרי כולנו שבי ציון. בארץ הקטנה הזאת התקבצו עשרות גלויות ועדות, קהילות, זרמים ותרבויות. אין זה קל למזג את כל אלה לעם אחד. בינתיים אנו חייבים לטפח את הסבלנות והסובלנות, לקרב לבבות. המורשת היהודית קיימה את עם ישראל דרך כל נדודיו וגלויותיו. אנו רואים חובה לעצמנו לשמור על הקשר והזיקה ההדדיים בין ממשל ישראל למורשת ישראל. השמירה על אחדות העם מחייבת יצירת תנאים לחיים משותפים, מתוך כבוד הדדי בין דתיים לחילוניים. נפעל למניעת קיטוב ופגיעה ברגשות ציבור שלומי אמוני ישראל. נדאג לחינוכם של כלל ילדי ישראל לאור ערכי היהדות, ונמשיך בהקניית ערכים אלה ללא כל פגיעה בהם. הממשלה תימנע מכל כפייה דתית ואנטי-דתית מכל צד שהוא. היא תבטיח את צורכי הדת הציבוריים של התושבים ללא השפעות וזיקות פוליטיות. יבוטלו הכספים הייחודיים. שר הביטחון ימנה צוות בראשותו, וזה יבדוק ויקבע את אמות המידה והנהלים למתן דחיית שירות בצבא ללומדים בישיבות, במגמה למנוע ניצול לרעה של הסדרים הקיימים בתחום הזה. אני מאמין כי צעדים אלה ושותפות מלאה עם מפלגות חרדיות יתרמו להקהיית הקיטוב בעם ולקרבה בין שבטי ישראל.

חברי הכנסת, עוד הדרך רב, עוד רבה המלאכה. נשלים את חקיקתם של חוקי יסוד כדי לגבש חוקה למדינה. נתייחס בכל כובד הראש לדוחות מבקרת המדינה, ונעקור כל פינה של שחיתות. ניישם סוף סוף את החוק, שכבר עבר, לבחירה ישירה של ראש ממשלה ולשינוי שיטת הבחירות לכנסת. נקדיש תשומת לב מיוחדת לאיכות הסביבה, לשיפור התחבורה ודרכיה.

חברי הכנסת, כמה מילים לחברי מסיעות האופוזיציה. אנו יודעים היטב כי עלינו הוטלו משימות ענק. המלחמה רבה ומאמצינו עלולים להיתקל בקשיים. דאגתנו תינתן לעשייה, ואין עשייה בלא טעויות. אנו מצפים מכם לביקורת, ותהא נוקבת אשר תהא, ובלבד שתהיה זו ביקורת בונה, שבאה מתוך דאגה לעתידו וגורלו של העם הזה. זו גם ההזדמנות לבקש מכם, מכולנו, חברי הכנסת, לעשות הכל כדי לרומם את קרנה של הכנסת, לנהוג בנימוס ואחריות. עם ישראל צופה בנו מדי ערב על מסך הטלוויזיה, ואל תבואו אליו בטענות, כי דמותכם, דמותנו, היא שנשקפת במראה הלאומית, וכך גם מתייחסים אלינו. הממשלה פותחת היום דף חדש. אני מציע שגם אנחנו, חברי הכנסת, נפתח דף חדש עם מי ששלחו אותנו לכאן. על שולחנה של הכנסת הנחנו היום את קווי היסוד לממשלה החדשה ואת כל המסמכים הקשורים בהקמת הממשלה, לרבות הסכמים קואליציוניים. אין ולא יהיו סודות והסכמים חשאיים. הכל גלוי, הכל פתוח, הכל על השולחן, הכל לפי חוק. ועתה אדוני היושב ראש, הריני מתכבד להציג בפני הכנסת את הממשלה שהרכבתי על פי התפקיד שהוטל עלי על ידי כבוד נשיא המדינה, לפי סעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה. אני מבקש מהכנסת להביע אמונה בממשלה כדלהלן: יצחק רבין, ראש הממשלה, שר הביטחון, ומחזיק, עד למינוי שרים אחרים, גם בתיקי הדתות, העבודה והרווחה; שלומית אלוני – אני הולך לפי סדר האל”ף-בית – שרת החינוך והתרבות;  בנימין בן אליעזר – שר הבינוי והשיכון; עוזי ברעם – שר התיירות; אריה דרעי – שר הפנים; מיכה חריש – שר התעשייה והמסחר; דוד ליבאי – שר המשפטים; אורה נמיר – השרה לאיכות הסביבה; שמעון פרס – שר החוץ; יאיר צבן – שר הקליטה; יעקב צור – שר החקלאות; ישראל קיסר – שר התחבורה; אמנון רובינשטיין –  שר האנרגיה והתשתית ושר המדע והטכנולוגיה; חיים רמון –  שר הבריאות; אברהם שוחט –  שר האוצר; משה שחל –  שר המשטרה ושר התקשורת; שמעון שטרית –  שר הכלכלה.

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, זוהי הצהרת הכוונות שלנו, זוהי תעודת הזהות שלנו, אלה הרצונות שאנו רוצים להפוך למציאות. כל אשר אמרתי בשם הממשלה ובשמי נאמר מתוך רצון טוב ונפש חפצה לצאת לדרך חדשה, להתנער, להתעורר, להקים ולקיים כאן את המדינה שכל יהודי בכל מקום יראה בה את ביתו ואת מחוז חלומותיו. את כל המדיניות שלנו, כולה, אפשר לתמצת בפסוק אחד מספר הספרים: “השם עוז לעמו ייתן, השם יברך את עמו בשלום”.