הודעת ראש הממשלה על אישור הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני, כנס מיוחד, 5 באוקטובר 1995

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני הכול,  מבקשת ממשלת ישראל לברך את אזרחי מדינת ישראל כולם ואת בני העם היהודי בתפוצות הגולה בשנה טובה ובגמר חתימה טובה. 
אנו מאחלים לכל בית ישראל שנת שלום וביטחון.

חברי הכנסת, הממשלה מניחה היום על שולחן הכנסת את “הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת-עזה”. 

הממשלה תבקש את אישורה של הכנסת ותראה את החלטת הכנסת כהצבעת-אמון בממשלה. 

חברי הכנסת, העם היהודי שידע סבל ומכאובים, ידע גם לשמר את דתו, מורשתו ומסורתו במשך אלפי שנות גלות. יחדיו מימשנו  חלום דורות. במו עינינו זכינו לחזות בשיבת ציון, בשוב בנים לגבולם. כאן, בארץ-ישראל, חזרנו ובנינו עם. כאן בארץ-ישראל הקמנו מדינה. ארצם של הנביאים, זו שהנחילה לעולם את ערכי המוסר, המשפט והצדק,  הושבה אחרי אלפיים שנות גלות לבעליה החוקיים –  בני העם היהודי. על אדמתה בנינו בית לאומי  לתפארת. ואולם,  לא חזרנו אל ארץ ריקה. היו כאן הפלסטינים, שנאבקו נגדנו משך ‎מאה שנות פרעות ודמים. אלפים רבים, משני הצדדים, נהרגו בקרב על אותה אדמה, על אותה כברת-ארץ. היום, לאחר מלחמות ואירועי דמים לאין-ספור, אנו שולטים על למעלה משני מיליון  פלסטינים באמצעות צה”ל ומנהלים  חייהם על-ידי מנהל אזרחי. אין זה פתרון של שלום. אנו יכולים להמשיך להילחם.  אנחנו יכולים להמשיך להרוג –  ולהמשיך להיהרג. אבל, אנחנו גם יכולים לנסות ולהפסיק את מעגל הדמים הבלתי-נגמר הזה. אנחנו יכולים גם לתת סיכוי לשלום. הממשלה  החליטה לתת סיכוי לשלום, הממשלה החליטה לעשות למענו.

חברי הכנסת, ההסכם המונח על שולחנכם הוא המשך יישום ההסכמים אשר נחתמו בין ממשלת ישראל לבין הפלסטינים. ההסכם הראשון שהובא בזמנו לפניכם הוא הסכם הצהרת העקרונות שנחתם בוושינגטון בשלושה-עשר בספטמבר  ‎.1993 ההסכם השני שהונח בזמנו על שולחנכם הוא זה הקרוי “הסכם קהיר”, שנחתם בקהיר בארבעה במאי ‎.1994 שני ההסכמים הללו אושרו על-ידי הכנסת.

 אדוני היושב-ראש, שני ההסכמים הקודמים,  והשלישי אשר  הונח היום, בנפרד ויחדיו, מביאים לביטוי  את מדיניות הממשלה הנוכחית ואת דרכה לקידום השלום במזרח התיכון. כידוע, בבואנו אל שולחן הממשלה,  לפני למעלה  משלוש שנים,  אמרנו כי נשאף להגיע לפתרון קבע בסכסוך הפלסטיני-ישראלי , שהוא הארוך והמורכב ביותר במכלול הסכסוך הערבי-ישראלי. והיום, ממשלה זו מביאה  בנוסף  לחתימת חוזה השלום עם הממלכה ההאשמית של ירדן, גם לפריצת דרך משמעותית בפתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי ולניסיון לשים קץ לעשרות  שנים של טרור ודמים. 

חברי הכנסת, אנו חותרים לפתרון קבע בסכסוך הדמים הבלתי פוסק שבינינו לבין הפלסטינים ומדינות-ערב. במסגרת פתרון הקבע אנו שואפים להגיע,  בראש ובראשונה, לכינונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, שלפחות ‎80  אחוז מאזרחיה יהיו והם יהודים. בעת ובעונה אחת,  אנו גם שואפים ומבטיחים שאזרחי ישראל הלא-יהודים – המוסלמים, הנוצרים, הדרוזים והאחרים – ייהנו ממלוא הזכויות האישיות, הדתיות  והאזרחיות, ככל אזרח ישראלי אחר. את פתרון הקבע אנו רואים במסגרת שטח מדינת ישראל שיכלול את מרבית שטחה של  ארץ-ישראל, כפי שהייתה  תחת שלטון המנדט הבריטי , ולצדה ישות פלסטינית אשר תהיה בית למרבית התושבים הפלסטינים החיים ברצועת-עזה ובשטח הגדה המערבית.  אנו רוצים שתהא זו ישות שהיא פחות ממדינה ואשר  תנהל באופן עצמאי את חיי הפלסטינים הנתונים למרותה.  גבולות מדינת ישראל,  לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת-הימים. לא נחזור לקווי ‎הארבעה  ביוני  .1967 

ואלה הם עיקרי השינויים. לא כולם,  כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: 

1. בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה-אדומים וגם את גבעת-זאב –  כבירת ישראל, בריבונות ישראל, תוך שמירת זכויותיהם של בני הדתות האחרות, הנצרות והאסלאם, לחופש גישה ופולחן במקומות הקדושים להם, על-פי  דתם. 
2. גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת-הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה.
3. שינויים שיכללו את צירוף גוש-עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים,  שרובם נמצאים באזור מזרחית למה שהיה “הקו הירוק”, לפני מלחמת ששת-הימים. 
4. גושי יישובים יהודיים.

 חברי הכנסת, ממשלה זו, במרכזה מפלגת העבודה,  מפלגה זו הציגה עמדותיה אלה במצע שהובא לידיעת הציבור. עוד לפני הבחירות לכנסת הנוכחית הבהרנו והדגשנו בפני ציבור הבוחרים ובכל הזדמנות, כי אנו מעדיפים מדינה יהודית, ולו גם לא בכל חלקי ארץ-ישראל, על פני מדינה דו-לאומית שתבוא לעולם אם יסופחו ‎2.2 מיליון  פלסטינים תושבי רצועת-עזה והגדה המערבית. היה עלינו לבחור בין ארץ-ישראל השלמה,  שמשמעותה  מדינה דו-לאומית ואשר הרכב האוכלוסייה שלה נכון להיום יהיה ארבעה וחצי מיליון  יהודים ויותר משלושה מיליון  פלסטינים שהינם ישות נפרדת – דתית, פוליטית ולאומית – לבין מדינה קטנה יותר בשטחה, אבל שתהיה מדינה יהודית. אנחנו בחרנו להיות מדינה יהודית.
בחרנו במדינה יהודית  כי אנו משוכנעים שמדינה דו-לאומית עם מיליוני  ערבים פלסטינים לא תוכל למלא את ייעודה היהודי  של מדינת ישראל,  היא מדינת היהודים. 

חברי הכנסת, אנו חוזרים וקובעים, כי הפלסטינים לא היוו בעבר ואינם מהווים היום איום קיומי על מדינת ישראל. ואולם, המכשול העיקרי במימוש תהליך השלום בין הפלסטינים לבינינו הוא הטרור הרצחני של ארגוני הטרור האסלאמים הקיצוניים, ה”חמאס” ו”הג’יהאד האסלאמי”, שאליהם מצטרפים ארגוני הסירוב. הטרור פוגע ללא הבחנה באזרחים  ובמשרתים בכוחות צה”ל, המשטרה, משמר הגבול וזרועות הביטחון האחרים. לא נסתר מעינינו, כי הטרור הרצחני פגע ופוגע בתחושת הביטחון האישי של ישראלים בשטחה של המדינה ובישראלים החיים בשטחי יהודה, שומרון ועזה.  אש”ף, הנתון  למרות היושב-ראש שלו  ערפאת, הפסיק את הטרור כלפינו. כפי שהתחייב בהסכם הצהרת העקרונות. ואולם, ארגוני הטרור האחרים מוסיפים לפגוע בנו, כי מטרתם הפוליטית היא לרצוח ישראלים באשר הם  ובאמצעות מעשי הרצח לגרום להפסקת  תהליך, תהליך השלום הפלסטיני-ישראלי. כיוון שזו מטרתם, אין לנו שום כוונה לחדול מן המאמץ לשלום, גם אם יוסיפו מעשי הטרור. אנו, מצדנו, נעשה כל מאמץ לפגוע באנשי הטרור.  אנו מודעים היטב לחומרת מעשי הטרור, ובכל שיקולינו, בדרך להשגת הפתרון לסכסוך הפלסטיני-ישראלי, אנו נוקטים את הצעדים הנדרשים והמותרים על-פי החוק הישראלי כדי להילחם בו. לא ניתן  לטרור לנצח את השלום. אנו גם חוזרים ותובעים ודורשים מן הרשות הפלסטינית למלא חובתה, על-פי ההסכמים שנחתמו עמה, ולהחמיר, להגביר ולהחריף את פעילותה נגד מרצחי השלום ואויביו באזורים שנתונים למרותה.  אנו יודעים כי  הרשות הפלסטינית  נקטה שורת צעדים  שסיכלו פיגועים בנו, אך עליה לעשות יותר, הרבה יותר, נגד ארגוני הטרור, אויבי השלום.

חברי הכנסת, הסכם הביניים  שהונח על שולחנכם  נבנה בעמל רב על-ידי צוותים רבי-משתתפים,  והוא מתפרס על פני כ‎300 – עמודים וסעיפיו הרבים מתייחסים לענייני הביטחון ולחיי היום-יום של האזרחים הישראלים ביהודה, שומרון וחבל עזה ושל התושבים הפלסטינים. אדגיש כמה נושאים: כמדינה יהודית אנו חייבים, בראש ובראשונה, תשומת-לב למקומות הקדושים, לדתנו, מורשתנו ותרבותנו. בהסכם הביניים הקפדנו על כך. והנה כמה דוגמאות: 

1. במערת-המכפלה יישארו סדרי הביטחון והתפילות של יהודים ומוסלמים כפי שהינם היום. הסכמנו על בחינת כלל ההסדרים בחברון לאחר  שלושה חודשים. 
2. בקבר רחל נקבע העיקרון  שמתפללים ומבקרים לא ייתקלו בשוטר פלסטיני, לא בעת גישתם אל הקבר ולא בעת התפילה. הכביש הראשי לקבר רחל, מאזור גילה ועד לקבר עצמו,  יהיה באחריות צה”ל. השמירה על מתחם  קבר רחל, תהיה בידי צה”ל (או מג”ב), כולל שלוש עמדות שמירה מחוצה לו, השולטות גם על מגרש החנייה. מעבר לכך, תיעשה אבטחה אזורית על-ידי פעילות פטרול משותף ישראלי-פלשתיני,  כדי לשמור על שלום הבאים לקבר רחל וביטחונם. 
3. מצאנו פתרון לעניין קבר יוסף בשכם. כידוע, תלמידי הישיבה ומוריהם בקבר-יוסף נמצאים בתוכה רק בשעות היום, ואינם נשארים שם בשעות הלילה. ההסכם הנוכחי יאפשר תנועת התלמידים לקבר מדי יום, בליווי פטרול משותף ישראלי-פלשתיני. השמירה בתוך מתחם הקבר תהיה בידי  ישראלים חמושים. השמירה באזור תיעשה על-ידי המשטרה הפלסטינית במתכונת הקיימת היום, ולפי סידורי התנועה והתפילה הנהוגים כיום בבית-הכנסת “שלום על ישראל” ביריחו. רוב רובם של המקומות האחרים הקדושים ליהדות נמצאים באזור B שנתון לשליטה ביטחונית גוברת על-ידי צה”ל.  במהלך המשא-ומתן מצאנו פתרון גם באשר לאתרים הארכיאולוגיים, בהסכמה משותפת שלא יחול שינוי כלשהו בכל אתר ארכיאולוגי, בלי שיוסכם עליו על-ידי שני הצדדים.

חברי הכנסת, הדרך שישראל  תיישם  את ההסכם כדי להשיג את יעדיה המדיניים  באשר  לפתרון הקבע ולקיום ביטחון ליישובים ולישראלים בשטחים נועדה להבטיח את המשך החיים השוטפים והביטחון,  הן של הצד הישראלי, הן של הצד הפלסטיני. 
השלב הראשון של הפריסה מחדש של כוחות צה”ל ייעשה כדי לאפשר לפלסטינים לקיים  בחירות למועצה הפלסטינית ולעומד בראשה, בלי שצה”ל יהיה נוכח דרך קבע בתוך היישובים הפלסטיניים.  פריסה זו של כוחות צה”ל תיעשה בשלושה אזורים: אזור-  ‎A או האזור “החום” –  יכלול את התחום המוניציפאלי  של שש הערים – ג’נין, שכם, טול-כרם, קלקיליה, רמאללה ובית-לחם. הסמכות האזרחית הביטחונית תועבר באזור לרשות הפלסטינית. אזור-  ‎B או האזור “הצהוב”   – כולל כמעט את כל ‎ 450הערים והכפרים שבהם חיים הפלסטינים בגדה. באזור זה תתקיים הפרדת סמכויות. לפלסטינים תהיה האחריות לניהול חייהם שלהם  ולישראל תהיה הסמכות הביטחונית הגוברת לביטחון הישראלים ולמלחמה באיום הטרור.  כלומר, לפי ההסכם, יוכלו  כוחות צה”ל וזרועות הביטחון להיכנס בכל עת לכל מקום באזור B .

האזור השלישי, אזור –  ‎C  או האזור “הלבן” –  הוא כל מה שלא כלול בשני האזורים שהוזכרו עד כאן. באזור זה נמצאים כל היישובים היהודיים, כל מתקני צה”ל  ואזורי הגבול עם ירדן. האזור נשאר  תחת שלטון צה”ל. 

אזורי ‎ A  ו- B מהווים פחות משלושים אחוזים משטח הגדה. אזור ‎C שבשליטתנו מהווה למעלה משבעים אחוז משטח הגדה.  עם זאת, עלי להביא לידיעת חברי הכנסת  כי התחייבנו לפריסה מחדש נוספת,  בשלושה שלבים מעבר לפריסה כפי שתיארתי אותה קודם לכן. הפריסה תיעשה לפי לוח-זמנים, כאשר כל שלב יתבצע  כעבור שישה חודשים, החל מכינון המועצה הפלסטינית לאחר הבחירות. עלי להדגיש, כי לא התחייבנו  – אני חוזר: לא התחייבנו – להיקף הפריסה מחדש בכל שלב.  מעל הכול,  הוגדר בהסכם  שהסייג להשלמת הפריסה הוא נושאים שיידונו בעת המשא-ומתן על פתרון הקבע, כנאמר בהסכם עצמו:  “במהלך שלבי ההיערכות מחדש הנוספת שיושלמו בתוך ‎18 חודשים מיום כינון המועצה, כוחות ואחריות הנוגעים לשטח יועברו בהדרגה לסמכות פלסטינית שתכסה את שטח הגדה המערבית ורצועת-עזה, למעט סוגיות שיידונו במשא-ומתן על מעמד הקבע.”  כמה מלים על הנאמר בהסכם הנוכחי על הסכם הקבע ,  ואני מצטט מתוך ההסכם כלשונו, כאשר הדברים מדברים בעד עצמם: 1. משא-ומתן בין שני הצדדים להסכם בדבר מעמד הקבע יחל מוקדם ככל האפשר, אך לא מאוחר מ ‎4- במאי ‎. 1996  מובן כי משא-ומתן זה יכסה נושאים נותרים, לרבות:  ירושלים, פליטים, יישובים ישראלים, הסדרי ביטחון, גבולות, יחסים ושיתוף פעולה עם שכנים אחרים,  וכן נושאים אחרים בעלי עניין משותף.  2. שום דבר בהסכם זה לא ישפיע או יפגע בתוצאות המשא-ומתן על מעמד הקבע שינוהל בהתאם להצהרת העקרונות. אף אחד מהצדדים להסכם לא ייחשב, על סמך כניסתו להסכם זה, כאילו ויתר על אף אחת מזכויותיו, תביעותיו או עמדותיו הקיימות, או חזר בו מהן.  אף אחד מהצדדים לא ייזום או יעשה כל צעד לשינוי מעמד הגדה המערבית ורצועת-עזה לפני השלמת המשא-ומתן על מעמד הקבע .

חברי הכנסת, אנו מודעים לעובדה שהרשות הפלסטינית לא עמדה עד כה בהתחייבותה לשנות את האמנה הפלשתינית, וכי כל  ההבטחות בעניין זה לא קוימו. אני מבקש להביא לידיעת חברי הבית  כי אני רואה בשינויים אלה משום מבחן עליון לרצונה וליכולתה של הרשות הפלסטינית, והשינויים הנדרשים באמנה הפלסטינית  יהיו אבן-בוחן חשובה ורצינית באשר להמשך מימושו של ההסכם כולו.  אומר על כך הסעיף הרלוונטי: ” אש”ף התחייב  שבתוך חודשיים מיום הקמת המועצה, המועצה הפלסטינית תתכנס ותאשר רשמית את השינויים הנחוצים בנוגע  לאמנה הפלסטינית, על-פי ההתחייבות במכתבים שנחתמו על-ידי יו”ר  אש”ף   והופנו לראש-הממשלה, מיום -‎9 בספטמבר ‎1993 ו -‎4 –  במאי 

.1994  

חברי הכנסת, עיון במפות ובסעיפי ההסכם  באשר לשלבים הנוספים של הפריסה מחדש מצביע על כך  שבידי ישראל נשמר מלוא חופש הפעולה, כדי לממש את יעדיה הביטחוניים והמדיניים הנוגעים לפתרון הקבע, וכי חלוקת האזורים נותנת לצה”ל ולזרועות הביטחון שליטה ביטחונית מלאה, למעט בשטחי הערים. 
התעוררה בעיה קשה בחברון, ועל דעת הצדדים נקבע  כי בטרם יושלם הכביש העוקף את חלחול – לא תהיה פריסה מלאה מחדש בעיר חברון, עד ה- ‎28    במרס ‎ .1996 להערכתנו, נדרשים שישה חודשים כדי לבנות את הכביש העוקף הזה. כאשר תושלם סלילת כביש עוקף חלחול וכביש עוקף חברון (בקטע בית-חגי, – הר-מנוח – קריית-ארבע)  תוכל תנועת הישראלים שלא לעבור באותם קטעים של חברון שאין בהם נוכחות יהודית. אלה הם, אגב, אותם קטעי-הדרך שעברו בתוך מרכזי האוכלוסייה הערבית הצפופה והיו מועדים לפיגועים קטלניים. הנה לפניכם עוד כמה פרטים מתוך ההסכם שהושג בעמל רב:

 מעבר כוחות משטרה מאזור  ‎A , הנמצא כולו בשליטת הפלסטינים, לאזור ‎ B שבו יש חלוקת סמכויות בין ישראל לבין הפלסטינים, מחייב  אישור מנגנון התיאום המשותף. המשמעות היא  כי אין מעבר שוטרים פלסטינים ללא אישור ישראלי. 

מעבר כוחות משטרה פלסטיניים במדים –  ו/או חמושים מעשרים וחמישה כפרים פלסטיניים  שימוקמו בהם תחנות משטרה  ליתרת אזור  , ‎B יחייב תיאום ואישור משרד התיאום המחוזי המשותף. 

תהיה פריסה של משרדי קישור ישראליים-פלסטיניים במרחב. משרדי קישור אלה יפעילו יחידות ניידות משותפות לצרכים שיתעוררו בשטח. 

עלי להדגיש עוד כי תימשך בהיקף גדול הפעילות להקניית מרכיבי ביטחון  (גדרות, דרכים מקיפות, תאורה, שער , לחצני מצוקה) ליישובים הישראליים. בסך הכול, הושקעו ויושקעו כמאתיים מיליון שקלים. במסגרת הצורך החיוני להקנות ביטחון לאנשים ביהודה, שומרון וחבל-עזה, ייסללו כבישים עוקפים שמטרתם לאפשר לתושבים הישראלים לנוע שלא דרך ריכוזי אוכלוסייה פלסטינית במקומות שיועברו לאחריות הרשות הפלסטינית. בכל מקרה, צה”ל לא יבצע פריסה מחדש משבע הערים הראשיות בטרם יושלמו הצירים העוקפים. סך כל ההשקעה בכבישים העוקפים יהיה כחצי מיליארד שקלים. האחריות לביטחון חוץ בגבולות עם מצרים וירדן, וכן השליטה על המרחב האווירי מעל לכל השטחים והמרחב הימי ברצועת-עזה, נשארות בידינו. 

חברי הכנסת, הדרך אל הפיוס מובילה דרך בתי-הסוהר. בבתי-הסוהר שלנו כלואים היום אלפי פלסטינים, ועל-פי החלטת הממשלה הם ישוחררו.  עצירים ואסירים בתנאי שהם נכללים בקטגוריות הבאות: עצירות ואסירות  שריצו יותר משני-שלישים מעונשם, עצירים ו/או אסירים הנאשמים או אסורים בגין עבירות ביטחוניות שלא היו כרוכות במוות או בפציעה חמורה  עצירים ו/או אסירים הנאשמים או מורשעים בעבירות פליליות שאינן ביטחוניות, וכן אזרחי מדינות- ערב המוחזקים בישראל עד לביצוע צווי גירוש נגדם. כן נבחן את שחרורם של אסירים ועצירים שגילם ‎50 שנים ומעלה, שגילם ‎18 שנים או פחות, שישבו במאסר עשר שנים או יותר  ואסירים ועצירים חולים ולא-בריאים. כל  אלה לא ישוחרר אלא אם כן חתמו  על התחייבות לשמור על הוראות החוק ולהימנע מפעולות טרור וממעורבות בהן. התעוררה באחרונה  במלוא חריפותה שאלת הסגרתם של רוצחים נמלטים –  אין אנו מקלים ראש בבעיה זו, ואנו ממשיכים לתבוע את הסגרתם של רוצחים כאלה.  

חברי הכנסת, עשרה ימים לאחר חתימת ההסכם בוושינגטון,  יחל פינוי נציגויות המינהל האזרחי בארבעה-עשר יישובים פלסטיניים. לוח-הזמנים  הכולל יסוכם תוך שבועיים מחתימת ההסכם. ההסכם כולל עוד עשרות ומאות פרטים, ובהם הבחירות,  לרבות דרך הבחירה של הפלסטינים  בירושלים המאוחדת, מים, חשמל, הגדלת אזור יריחו בכעשרה אחוזים, המעבר הבטוח, ועוד. 

במסגרת הזמן לא נוכל להתייחס לכל פרט בנפרד, והדברים כולם הלוא הם פרוסים לפניכם בספר ההסכם. 

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ההסכם על כל סעיפיו מונח לפניכם. אין נספחים ומכתבים סודיים. זה ההסכם שעליו טרחו עשרות ואולי מאות עובדי מדינה וקציני צה”ל בראשותו של שר החוץ שמעון פרס, ולכולם –  תודה מקרב לב. אפשר שאנו פותחים היום בשלב חדש בקורות העם היהודי ומדינת ישראל. אנו יודעים את הסיכויים, אנו יודעים את הסיכונים. הסיכונים. 

אנו קוראים מעומק לב לכל אזרחי מדינת ישראל,  בוודאי אלה החיים ביהודה, שומרון וחבל עזה, כמו גם לתושבים הפלסטינים, לתת הזדמנות לכינון השלום; לתת הזדמנות לסופם של מעשי האיבה, לתת הזדמנות לחיים אחרים, לחיים חדשים. אנו פונים ליהודים ולפלסטינים כאחד לשמור על איפוק, לשמור על כבוד האדם, לנהוג כהלכה –  ולחיות בשלום ובביטחון.

 אנו יוצאים לדרך חדשה,  שעשויה להוביל אותנו אל עידן השלום, אל סופן של המלחמות. זאת תפילתנו, זאת תקוותנו. 
שנה טובה וגמר חתימה טובה לחברי הכנסת ולכל בית ישראל.