הודעת ראש הממשלה בעניין ירושלים, 15 במאי 1995
אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, כבן דור תש”ח אני רגיש לתאריך ה -15 במאי, כי אתמול לפני 47 שנים, לפי התאריך הלועזי, במוזיאון תל אביב, הכריז דוד בן-גוריון כמנהיגה הנבחר של התנועה הציונית העולמית, הסוכנות היהודית והיישוב היהודי בארץ-ישראל, על הקמת מדינת ישראל. התגשם חלום דורו. אבל מה שמובן מאליו היום, לא היה מובן מאליו אז. אין היום רבים שיודעים עד כמה ליוו חששות ופחדים של מנהיגים, של מפלגות, של חוגים ביישוב היהודי, את חבלי הלידה של ההחלטה ההיסטורית על הקמת מדינת ישראל.
רבים אז היו ההיסוסים, קשה הייתה ההתחבטות. רק רוב של שניים, שניים בלבד, במועצת המדינה הזמנית, שישה נגד ארבעה, איפשר אז לדוד בן-גוריון להתייצב באותו יום מול פני אומה שנלחמה על חייה ולומר את המילים החגיגיות שמצטלצלות מאז תדיר באוזנינו. אני מצטט: “אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל”. מחיאות הכפיים שקידמו את ההכרזה על הקמת המדינה החרישו רק לשעה קלה את קולות המלחמה. עוד קודם לכן, בוודאי באותו יום, גם באותו לילה, הייתה מדינת ישראל שזה קמה שרויה במלחמה, מלחמת העצמאות, הארוכה והכואבת במלחמות ישראל. ומאז, זוהי מלחמה אחת ארוכה שרק קראו לה בשמות שונים, ואשר סופה – כך אנו מאמינים, בשלום אמת, אותו אנו מבקשים בימים אלה.
חברי הכנסת, בנאום הצגת הממשלה הנוכחית בבית הזה ביום 13 ביולי 1992, אמרתי בין השאר, ואני מצטט: “ממשלה זו, כמו כל קודמותיה, מאמינה כי אין חילוקי דעות בבית הזה בדבר נצחיותה של ירושלים כבירת ישראל. ירושלים השלמה והמאוחדת הייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראל, מוקד לגעגועיו ולחלומותיו של כל יהודי. הממשלה נחושה בדעתה כי ירושלים אינה נושא למיקוח. גם השנים הבאות יעמדו בסימן הרחבת הבנייה בירושלים-רבתי. כל יהודי דתי וחילוני נשבע ‘אם אשכח ירושלים תשכח ימיני’. שבועה זו מאחדת את כולנו, בוודאי אותי כיליד עיר זאת”. ועוד אמרנו באותו נאום: “הממשלה תשמור על חופש הפולחן של כל בני הדתות האחרות בירושלים, תקפיד לשמור על גישה חופשית למקומות הקדושים לכל העדות, לכל הדתות, ותאפשר חיים סדירים ונוחים לבאים בשעריה וליושבים בתוכה”. אוסיף ואומר, אנו כישראל הריבונית, כרוב בירושלים, ערים, רגישים, לסובלנות, להתחשבות, לחתירה לשוויון של כל אזרחי ירושלים המאוחדת, ללא הבדל דת, עדה וכיוצא בכך. במשך שלוש השנים האחרונות הצענו לפרעון שטרות חוב רבים שלנו לציבור בישראל וגם את שטר ירושלים. אני יכול להציג היום בגאווה רבה, שלוש שנים אחרי, איני מוצא שום סיבה לשנות, להוסיף, לגרוע אפילו תג אחד מן הדברים שנאמרו ביום הצגת הממשלה. הממשלה עומדת גם היום מאחורי הדברים ואין בכוונתה לסגת מהם בכל דרך או בכל צורה שהיא.
חברי הכנסת, כל ממשלות ישראל מאז תום מלחמת ששת-הימים בנו את ירושלים המאוחדת. נאמר במקורות כי ירושלים הרים סביב לה. אבל שוב אין אנו רואים היום את ההרים, את גבעות הטרשים שהקיפו את ירושלים במשך שנות דור. על הרי ירושלים הוקמו שכונות, נפרצו דרכים ואלפים רבים באו לגור בה. נקבעו עובדות בירושלים. תמיד ראינו ותמיד נראה את ירושלים כליבו של העם היהודי וכבירת מדינת ישראל. מאז תום מלחמת ששת-הימים נוצרה בירושלים רקמת חיים עדינה. יהודים, מוסלמים ונוצרים התפללו לאלוהיהם, חיו זה בצד זה, ברוב המקרים מתוך יחס של סובלנות וכיבוד זכויות. הרבה מן האווירה המיוחדת הזאת אנו חבים לטדי קולק, ראש העיר, שדאג במשך שנים רבות יומם ולילה גם לבניית העיר והרחבתה, גם לשמירה קפדנית, לבל תיפרם רקמת החיים השברירית כל כך. בניית ירושלים, כמו כל עיר, חייבה ומחייבת לעיתים גם הפקעת קרקעות, הן לצורכי בנייה, הן לצורכי ציבור כמו כבישים, בתי-ספר, גני ילדים ומבנים קהילתיים. כך היה בישראל מאז ומתמיד. הפקעות הקרקע נעשו ונעשות הן מידי יהודים והן מידי ערבים, בהתאם לצרכים ולנסיבות, כאשר לעיני המתכננים והבונים, ראשי העיר, נציגי ציבור, קבלנים, עומדת שאלת רווחתם של כל תושבי העיר. כל ממשלות ישראל עד היום פעלו בנושא זה ברוח החלטות הממשלה, שההפקעה נעשית רק לצורכי ציבור ורק כאשר אין ברירה אחרת.
חברי הכנסת, במסגרת בנייתה של ירושלים הוחלט באחרונה להפקיע 535 דונם לצורכי בנייה. מדובר בשטח אדמה קטן בשני מקומות. באזור שכונת רמות מדובר בשטח של כ -335 דונם. כ – 30 אחוז מתוכם בבעלות של יהודים, כ -15 אחוז בבעלות בלתי ברורה, השאר בבעלות של ערבים. הפקעה שנייה היא באזור הר גילה. מדובר בשטח של 200 דונם, שבחלקו מצוי ליד קריית-יובל בגבולות הקו הירוק. 112 דונם שייכים לבעלים בלתי מאותרים בגלל שיטת הרישום, 78 דונם הינם אדמה בלתי מוסדרת, אשר בחלקה 24 דונם השייכים ליהודים ו-10 דונם השייכים לערבים. בשטח זה אמורים לקום מתקני משטרה, במקום המתקנים שיפונו ממרכז העיר, וכן יוקמו 400 יחידות דיור לערביי ירושלים. עלי גם לציין כי מנהלת מחוז ירושלים במשרד השיכון העבירה בחודש ינואר השנה רשימה של תוכניות מתאר אשר אמורות לתת פתרונות דיור לאוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים. הממשלה בישיבתה אתמול החליטה את ההחלטה הבאה: א. הממשלה רושמת לפניה את הודעת ראש-הממשלה בדבר ההודעה שפורסמה לגבי הכוונה להפקעת 535 דונם בירושלים. ב. אין בתוכנית הממשלה לבצע הפקעות נוספות של קרקע לצורכי מגורים בירושלים. ג. הממשלה מטילה על שר האוצר, שר הפנים, שר הבינוי והשיכון והשר לאיכות הסביבה לפעול יחד עם עיריית ירושלים לקידום מתן היתרי בנייה לתושבים הערביים.
אסכם את התמונה ואומר בקיצור: רוב מהומה על לא מאומה.
חברי הכנסת, ממשלה זו הבטיחה מיומה הראשון לאמץ כל כוח, להבקיע כל דרך, לעשות כל הדרוש למען השלום. היא מתייצבת היום לכנס הקיץ כשבהישגיה היא כוללת את הניסיון הרציני הראשון של ממשלה בישראל לפתור את הסכסוך המורכב ביותר במכלול הסכסוך הערבי-ישראלי – את הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. הגענו להכרה הדדית בין אש”ף לבין ישראל. הגענו להסכם הצהרת העקרונות. הגענו להסכם קהיר ויישומו בעזה ויריחו תחילה. בעוד שלושה ימים תימלא שנה ליישום ההסכם שבלעדיו לא ניתן היה להגיע לכריתת חוזה השלום בין ישראל וירדן. ממשלה זו פניה לעתיד, לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי שתחילתו בחוזה השלום בין מצרים לבין ישראל – שעל מחירו לא ארחיב דיבור, אתם יודעים אותו, כולם יודעים אותו, הוא בוודאי משמש תקדים לאחרים, מן הצד הערבי, בקיום המשא-ומתן. אנחנו פנינו לעתיד. אנו רואים את התמורות שהתרחשו במזרח התיכון. מי שהיה אויב מוביל לכל המלחמות היזומות של צבאות מדינות-ערב נגדנו – מצרים – כבר 16 שנים ומעלה בשלום איתנו. לחוזה השלום עם ישראל הצטרפה ירדן. אנו בתהליך של פתרון הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים. אכן יש חילוקי דעות בבית הזה בין שתי תפיסות עולם. אנחנו מאמינים שחלום של דורות של יהודים מאז חרב הבית השני ותפילתם לשוב לציון אינם למען הקמת מדינה דו-לאומית. חלום דורות של יהודים במציאות העכשווית הוא להקים מדינה יהודית ובירתה ירושלים המאוחדת; לא מדינה דו-לאומית אלא בצדנו ישות פלסטינית; לא לחזור לקווי 1967. יעדנו הוא להגיע לשלום עם ישות פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה, לא על פי הקווים שהיו קמים לפני 1967. אנו נמצאים בתחילתו של תהליך, תהליך לא קל, תהליך שמלווה במשקעי עבר כבדים של איבה, שנאה ושפיכת דמים. ישראל עושה שלום עם מי שהיו אויביה. כפי שעשינו שלום עם האויב החמור ביותר במלחמות ישראל עד היום, עם מצרים, נעשה שלום עם מי שהיו אויבים ויהיו שותפים לבניית שלום במזרח התיכון.
אנו, הממשלה הזאת, מחויבים להמשך יישום הסכם הצהרת העקרונות. קבענו לעצמנו תאריך יעד להגעה להסכם לגבי השלב השני של יישום הצהרת העקרונות, את ה-1 ביולי. אם יש היום מכשול עיקרי, לא יחיד, כדי להגיע למימוש ההתקדמות שלום בינינו לבין הפלסטינים, על-פי תפיסת הממשלה הזאת, הרי זה בראש ובראשונה הטרור של ארגוני הטרור האסלאמיים הקיצוניים – ה”חמאס”, “הג’יהאד האסלאמי” וכמובן במידה מסוימת גם חזיתות הסירוב. אנו עדים לכך שמאז סוף 1993 גורמי אש”ף בראשות הרשות הפלסטינית בראשות ערפאת לא נטלו חלק בפעולות פיגוע רצחניות נגד ישראלים. רק אויבי השלום הציבו להם את הטרור כאמצעי עיקרי להשיג את מטרתם הפוליטית, את רצח הישראלים ואת הרצח של השלום. כמובן, כל אחד יכול להסתמך על העבר. ההישענות על העבר לא תוביל לשום פתרון בסכסוך הערבי-ישראלי. אנו דורשים מהרשות הפלסטינית לעמוד ולמלא את חובתה על-פי הסכם הצהרת העקרונות והסכם קהיר. ראינו בשבועות האחרונים צעדים שננקטו על-ידי הרשות נגד גורמי הטרור האסלאמיים הקיצוניים, נגד ה”חמאס”, נגד “הג’יהאד האסלאמי”, ואוסיף ואומר כי המנהיגים של חלק מהארגונים הללו בעזה היו מוכנים לקבל על עצמם להפסיק את הטרור לא רק בעזה ובירחו, אלא גם מעזה ומירחו כלפי יעדים אחרים. מי שהפעיל לחצים למנוע זאת – הרי זאת איראן. איראן, עם החומייניזם הפושט והמתפשט על פני העולם הערבי, על פני העולם האסלאמי, עם מאמציה להתחמשות קונבנציונלית ולא קונבנציונלית, היא האויב המרכזי. לא המדינות שחתמו איתנו שלום, לא אש”ף ולא הרשות הפלסטינית, גם לא סוריה וגם לא לבנון. מי שלא רואה את הסכנות העתידיות לא ייערך אליהן ולא יחפש פתרונות עם אלה אשר מוכנים להתחבר איתנו לשלום. אין לי ספק שאנחנו חייבים לדרוש את אשר התחייבה אליו הרשות הפלסטינית, ובאותה מידה לעמוד בהתחייבויות שלנו ובכוונתנו אכן להניע את השלום בינינו לבין הפלסטינים. השלום עם ירדן מתפתח בצורה חיובית. אנו רואים כבר היום עשרות אלפי ישראלים המבקרים בירדן, אלפי ירדנים מבקרים בישראל, נחתמו הסכמים, מתפתחת מערכת של שיתוף פעולה שאני מאמין שתשמש דוגמה ומופת לשלום בין מדינה ועם ערבי לבין מדינת ישראל ועמה. אנו גאים בהישג הזה, שלא ניתן היה לממשו בלי ההסכם עם הפלסטינים. המשא-ומתן עם סוריה נתקל בקשיים. דרישותיה של סוריה מסמנות מגמה להשיג מישראל עבור שלום יותר מאשר הושג על-ידי שתי המדינות שחתמו איתנו על חוזי שלום. בכוונתנו להמשיך במשא-ומתן למנוע מצב שבו ישראל, בדרך חקיקה או בדרך פורמאלית כזאת או אחרת, תוצג כזו שהביאה להפסקת המשא-ומתן, אבל באותה מידה נעמוד על עמדותינו, להגיע לשלום עם סוריה, להבין שבלי פשרה לא יהיה שלום, כולל פשרה טריטוריאלית, כולל נכונות עקרונית לנסיגה מסוימת כדי להגיע לשלום. אנחנו עומדים גם במלחמה מתמדת של הטרור של “חיזבאללה” מלבנון. יחד איתנו עומד צד”ל וחלק מהיישוב הלבנוני בדרום-לבנון. הסתבר שמלחמת לבנון, לצערנו הרב, לא חיסלה את המשך הטרור מלבנון. הוא היום נהוג ומבוצע בראש ובראשונה על-ידי אותו גורם אסלאמי קיצוני השייך לגל החומייניסטי בעולם הערבי והאסלאמי – “החיזבאללה”. חיילי צה”ל וצד”ל עומדים במערכה מתמדת, שנמשיך לעמוד בה, ואני מאמין שנצליח למנוע פגיעה ביישובי הצפון. כל ניסיונות החדירה דרך אזור הביטחון לפגוע ביישובים על-ידי חוליות טרור עלו בתוהו. אנו נתמיד ונמשיך במלחמה נגד הטרור של “חיזבאללה”. אין ספק, היום מסתמן שהגל האסלאמי הקיצוני, החומייניזים בלי חומייני, “החמאס” ו”הג’יהאד האסלאמי” בין הפלסטינים, ה”חיזבאללה” בלבנון, אויבי השלטונות המתונים של מדינות-ערב במצרים, אלג’יר, ירדן, ומאחוריהם איראן, הם הם האויב המאיים על העדר יציבות, ביטחון ושלום במזרח התיכון. אנו, הממשלה הזאת, תמשיך וגם תגיע בהמשך לוועידת מדריד, לאחר שממשלה קודמת לא עשתה דבר, להתקדם הלאה ולממש את השאיפות שהיו מונחות לפני כל באיה של ועידת מדריד. אנו נמשיך, איננו לחוצים על-ידי תאריכים. אנחנו רוצים לא לבזבז זמן כדי לקדם את השלום לא בכל מחיר, לא בכל תנאי.
אסיים את דברי מעל דוכן זה לעשרות אלפי חיילי צה”ל, שוטרי משמר הגבול, משטרת ישראל, זרועות הביטחון, שעקב פעילותם הברוכה נתנו לעם בישראל חג פסח שמח ובטוח, יום זיכרון לחללי צה”ל וחג עצמאות שבהם, בכל אלה, העם חגג בביטחון, ללא פגע, תוך הזדהות מלאה עם משמעות החגים הללו. ראויים חיילי צה”ל, שוטרי משמר הגבול, משטרת ישראל וזרועות הביטחון, להוקרת העם, כי בזכות פעילותם ניתן לנו, לכולנו, לחוג חגים אלה בשמחה ובביטחון. אני מבקש מהכנסת לרשום הודעתי זאת.
