כל חופן אדמה במקום הארור הזה ספוג בדמם של הנרצחים. כל ביתן ששותק היום במקום הנורא הזה שמע את זעקות המעונים. כל קיר כאן הוא כותל הדמעות. כל גדר תיל חלודה בעיר המוות הזו עמסה בין דוקרניה את גופותיהם המצומקות של אחינו, והרוח כאן תישא תמיד בכנפיה את עשן המשרפות. מול הרעב, מול הבדידות, מול ההשפלה, הקור, העינויים, מי יכול היה לנהוג כאן אחרת. הם לא הלכו כצאן לטבח. עם עזוב, עם נטוש, עם בודד, הלך כאן אל מותו. חמישים שנה אחרי, ועדיין הזעקות קורעות את אוזנינו, ואף שמעיין הדמעות חרב זה כבר, אין אנו שוכחים ואין אנו סולחים. עיניהם הקרועות מפחד של אחינו אשר הלכו מארץ החיים ולא ידעו על מה ולמה, מבטיהם הכבויים שחיפשו את הישועה אשר בוששה לבוא, צעקותיהם ודמעותיהם ובכיים החרישי זועק אלינו גם היום. כל ימינו, מאז ועד עולם, עומדים בצל הפשע הנורא ביותר בהיסטוריה. לכל מקום שאנחנו הולכים אליו במדינת ישראל, זיכרון השואה, מועקתה ולקחיה הולכים איתנו. לא נשברנו. מול חוסר האונים שהיה כאן, לנוכח הייאוש הנורא וההליכה אל קירות המוות, עמודי התלייה, תאי הגזים והמשרפות, עם ישראל חי. קמנו מתוך אפר הקורבנות, והקמנו עם ומדינה של איכות מוסרית, של תרבות ורוח, של עוצמה צבאית. חמישים שנה אחרי, ויש בנו היום די עוצמה וכוחות נפש, כדי לעמוד בציווי הזמן, כדי להדוף אויבים, כדי לבנות בית, להעניק מקלט לנרדפים. ויש בנו גם הכוח וגם הרוח להכות בכל חורשי רע – וגם את הכוח והרוח להושיט יד לשלום ולאויבים.
אחינו, שאפרם קורא מתוך האדמה הארורה הזאת, אנו חסרים אתכם, חסרים את לבכם היהודי, את אהבת האמהות, את צחוק הילדים. ההיסטוריה לא נטתה לכם חסד: עבורכם, הקמת מדינת ישראל איחרה את המועד. לא נותר לנו אלא למלא את צוואתכם, זו שאמרתם אותה בלחש כאן על ה”ראמפה” הזאת שהוליכה אתכם אל סופכם, זו שנכתבה בדמכם על קירות הביתנים הללו, זו שעלתה מתוך זעקותיכם בתאי הגזים, זו שליוותה אתכם אל דממת- המוות של הכבשנים: כל עוד נשמה באפנו, כל עוד עם ישראל חי, לא יקרה עוד, לעולם, כאסון הזה. אנו נגן על כל יהודי בכל מקום. דמנו לא יישפך עוד לשווא.
אני מדבר כאן בשמם של אזרחי מדינת ישראל. ויחד איתי עומדים כאן האודים המוצלים מאש שהגיעו הביתה. אני מדבר כאן בשמם של אזרחי מדינת ישראל. ויחד איתי עומדים כאן האודים המוצלים מאש שהגיעו הביתה. אני מדבר כאן בשמם של הבנים והבנות אשר קמו תחתיכם בביתכם, הבית אשר אליו לא הגעתם. בשם לוחמי ישראל, אני מצדיע לאבנים האילמות, לאפרכם, לכם – שלא זכיתם לראות אותנו בהתגשמות חלום הדורות. “ארץ אל תכסי דמם- ואל יהי מקום לזעקתם”.
